רע"א 2607/12

תקציר

בית המשפט בחן בקשה לתיקון כתב תביעה והחליט לדחות אותה ללא צורך בתגובת הנתבע. ההחלטה הייתה תלויה בשאלה האם פקעה זכותו של התובע לתבוע עד למועד הצעת התיקון. בית המשפט הניח, לטובת הנתבע, כי תקופת ההתיישנות חלפה. הנתבע טען כי יש לפסול את התיקון שכן הוא עלול לבטל זכות שכבר הוקנתה, כגון טענת התיישנות. עם זאת, הפסיקה, לרבות החלטות קודמות של בית המשפט, קבעה כי ניתן להתיר תיקונים הנוגעים לעילה המקורית, ללא הכנסת עילות תביעה חדשות, גם לאחר תום תקופת ההתיישנות. התיקון המדובר לא שינה את יסודות הטענה המקורית, אלא נועד לתקן ליקויים קלים. בית המשפט ציין כי הנתבע היה מודע היטב לבסיס התביעה וכי השלמת החסר אינה מהווה סטייה מהעילה המקורית. בית המשפט הדגיש את סמכותו הרחבה לאפשר תיקונים המתייחסים למחלוקות האמיתיות בין צדדים וחזר והדגיש כי שיקול דעת פרוצדורלי מתבטל רק לעתים רחוקות על ידי ערכאות ערעור, אלא אם קיימת חריגה קיצונית. משכך, החלטת בית משפט קמא הושארה על כנה, ולא ניתן צו להוצאות, שכן לא נדרשה תגובה עניינית מצד הנתבעת.