ת"א 8994-11-22

תקציר

בית המשפט מקבל את הבקשה לסעד זמני עד להכרעה בתביעה העיקרית, המבקשת למנוע מהמשיבים לחסום את הגישה לזכות קדימה. ההחלטה מתבססת על פרק י"ב לתקנות סדר הדין האזרחי, הקובע סעד זמני להבטחת קיומה של זכות לכאורה בהליכים משפטיים. המבקש הוכיח קיומה של טובת הנאה, או שעבוד על מקרקעין לשם הנאה ללא החזקה, המקנה להם זכות לדרוש את רישומם. זכותם לתבוע על אינטרס ההנאה אינה פוחתת מהעובדה שהם מחזיקים רק בחלק מהחלקה המוטבת. עוד מוצא בית המשפט כי גרסתו של המבקש לאירועים אמינה יותר מזו של המשיב, בפרט בכל הנוגע למיקום הכביש ולקיומן של דרכים חלופיות. זאת ועוד, טענות המשיב לביטול זיקת ההנאה מתאימות יותר לתביעה נפרדת ואינן טענות הגנה בהקשר זה. בהתחשב במאזן הנוחות, בית המשפט קובע כי יש להגן על זכויותיו הקנייניות של המבקש, וכל חסימה של הדרך מכשירה את השתלטותו הבלתי חוקית של המשיב על המקרקעין. בית המשפט מביא בחשבון גם את זריזות הטיפול בעניין ואת הצורך בסעד זמני למימוש זכות השימוש במקרקעין. על אף שסעד זמני זהה לסעד העיקרי הוא בדרך כלל נדיר, הרי שבמקרה זה הוכיח המבקש זכות לכאורה ומאזן הנוחות נוטה במידה רבה לטובתו. לפיכך, בית המשפט נותן את צו המניעה הארעי, האוסר על המשיבים לחסום את הגישה לזכות הקדימה בחלקה 38 לטובת חלקה 19, עד לדיון סופי והכרעה בתביעה העיקרית. בנוסף, נדרש המשיב לשאת בהוצאות המבקש ובשכר טרחת עורך דין.