ת"א 11920-01-19

תקציר

התובע הגיש תביעה בגין נזקי גוף כנגד הנתבעים כתוצאה מתאונת עבודה שאירעה ביום 27.9.2013, בעת שעבד במשאית לפינוי אשפה. הצדדים חלקו האם התאונה מהווה "תאונת דרכים" כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. גרסת התובע לאירועים שהובילו לתאונה התקבלה על ידי בית המשפט, לאחר שנמצאה אמינה ועולה בקנה אחד עם מסמכים כתובים. לטענת התובעת, התאונה אירעה בעת הרמת מיכל האשפה על ידי זרועותיה ההידראוליות של המשאית, ואחת השרשראות שחיברה בין המכולה לזרועות התנתקה וגרמה לפציעה. בית המשפט בחן את הגדרת "תאונת דרכים" בחוק הפיצויים והגיע למסקנה כי התאונה נופלת בגדר החוק. נקבע כי התאונה נגרמה כתוצאה מניצול כוחה המכני של המשאית, ובפרט זרועותיה ההידראוליות, שהרימו את מיכל האשפה. ניצול זה של כוח מכני נמצא כסיבה לתאונה ונפל בגדר הסיכון שנוצר מהמטרה הלא תחבורתית של הרכב. יתר על כן, בית המשפט קבע כי ייעודה המקורי של המשאית לא השתנה בעת התאונה. לפיכך, התאונה סווגה כתאונת דרכים, והתביעה נגד הנתבע השני בעילה נזיקית נדחתה. המבטחת הנתבעת, הנתבעת מס' 3, חויבה לשאת בהוצאות ובשכר הטרחה הנוסף, בסך 3,500 ₪, ואילו הוצאות הנתבעת השנייה הסתכמו ב-2,000 ₪. ההחלטה על קידום התביעה הייתה אמורה להינתן בפסק דין נפרד.