בש"פ 6488/10

תקציר

בית המשפט מצא כי קיימות די ראיות לכאורה נגד המשיב כדי להצדיק את המשך מעצרו עד להחלטה בדבר הסגרתו. הראיות כללו את עדויותיהם של המתלוננים, שהאשימו את המשיב בכך שלא סיפק יהלומים שהסכים למכור אותם, וכן ראיות DNA הקושרות את מקורבו של המשיב לביצוע העבירה. השופט הדגיש כי תפקידו של בית המשפט בהליך הסגרה אינו לקבוע אשמה או חפות, אלא להעריך את עוצמת הראיות שהציגה המדינה המבקשת. במקרה דנן, השופט הגיע למסקנה כי די בראיות כדי לבסס עילה לכאורה נגד המשיב. באשר לעילות המעצר, הסכימה השופטת עם התביעה כי קיים סיכון משמעותי שהמשיב יימלט מן הדין, במיוחד לאור העובדה שהחקירה בתיק הסתיימה והעמדה לדין קרובה. השופט לקח בחשבון גם את הקלות שבה יכול המשיב לנוע בין מדינות, את היקפה הכספי המשמעותי של העבירה הנטענת ואת התחכום וההונאה הכרוכים לכאורה בביצועה. השופט שקל את האפשרות לשחרר את המשיב לצורת מעצר חלופית, כפי שהורה בית המשפט המחוזי, אך בסופו של דבר הגיע למסקנה כי החלופה המוצעת אינה נותנת מענה הולם לסיכונים הכרוכים בשחרור המשיב. השופט הדגיש כי יש לבחון כל מקרה לגופו וכי עובדות מקרה זה שונות מאלו של מקרים אחרים שהובאו על ידי בא כוח המשיב, בהם שוחררו נאשמים בעבירות עד להליכי הסגרה. לבסוף ציין השופט כי מצבו הבריאותי של המשיב אינו מצדיק את שחרורו, שכן שירות בתי הסוהר ערוך לטפל בעצורים בעלי בעיות בריאותיות. ככלל, קבע השופט כי יש להותיר את המשיב במעצר עד להחלטת ההסגרה, אך הותיר את האפשרות פתוחה לעיון חוזר בצו המעצר, אם תיווצר חלופה הולמת. המשיב יכול היה גם להגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר של בית המשפט המחוזי עם התקדמות הליכי ההסגרה.