ת"פ 9700-08-13

תקציר

זהו סיכום פסק הדין בתיק מדינת ישראל נגד אלימלך חדוה וחנן שחר. הנאשמים הואשמו במספר עבירות על חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, וכן על תקנות שמורות הטבע, בגין פעילותם המסחרית בסמוך לחרמון, שהוא שמורת טבע מוכרזת. ההפרות כללו הכנסת כלי רכב וחומרים זרים לשמורה, השלכת פסולת, הדלקת מדורות, הליכה בשבילים לא מסומנים, הקמת סככות ואוהלים, יצירת רעש, גרימת נזק לרכוש השמורה, מכירה ללא רישיון ואי ציות להוראות הרשות. השופט קבע כי החוקים והתקנות הנוגעים לשמורות טבע תקפים וישימים, וכי הנתבעים מודעים לגבולות שמורת הטבע נחל חרמון. השופט בחן כל אחת מההפרות הנטענות ואת הראיות שהוצגו בפניהן. בחלק מהאישומים, כמו הכנסת רכב לשמורה והקמת אוהלים, מצא השופט את הנאשמים אשמים. הפרות אלה נתמכו בראיות מספיקות, כגון דוחות פיקוח ותצלומים. אישומים אחרים, כגון השלכת פסולת, הרעשת רעש וגרימת נזק לרכוש, לא הוכחו מעבר לספק סביר, שכן לא היו די ראיות הקושרות את הנאשמים למעשים ספציפיים אלה. השופט שקל גם את טענות הנתבעים בנוגע לאישור מהמושב ואישור רשות המים, אך טענות אלה לא נתמכו בראיות מהימנות. בסך הכל הרשיע השופט את הנאשם מס' 2 בשורה של עבירות, בהן הכנסת חומר זר לשמורה, הכנסת רכב, הליכה בשביל לא מסומן, הקמת סככה ואוהלים ומכירה בתוך השמורה. עם זאת, הנאשם מס' 1 זוכה מכל אשמה, שכן התביעה לא הצליחה להוכיח את נוכחותו הפיזית בשמורת הטבע במהלך ההפרות הנטענות, והראיות לא הראו באופן חד משמעי כי היה מודע לפעילות בנו (נאשם מס' 2) בתוך השמורה. פסק הדין ניתן ביום 16.3.2017 בנוכחות הצדדים.