רמ"ש 30797-01-23

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס למתן חלקי של בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה. הסוגיה המרכזית שעמדה על הפרק הייתה מינוי מומחים על ידי בית המשפט לענייני משפחה, והאם פעל בית המשפט לפי ההליכים הראויים במינוי מומחה להגשת חוות דעת בכתב. נטען כי בית המשפט לא התייעץ עם הצדדים המעורבים טרם מינוי המומחה, כנדרש בחוק. עם זאת, השופט קבע כי התנגדותו של המבקש למינוי הגיעה בשלב מאוחר, והעמידה בספק את תוקפן. עוד ציינה השופטת כי המבקש לא חלק על כשרותם המשפטית של הצדדים המעורבים בשלבים קודמים של המשפט. השופט הדגיש כי מינוי מומחה הוא סמכות שבשיקול דעת הנתונה לבתי המשפט, והתערבות ערעורית בהחלטות כאלה היא נדירה ושמורה לנסיבות חריגות. מאחר שחוות דעתו של המומחה טרם נבדקה, והשפעתה על פסק הדין טרם ידועה, קבע השופט כי אין זו עילה מספקת לביטול. לפיכך, נדחתה בקשת רשות הערעור על מינוי מומחה. באשר לבקשת המבקש לזמן רופא לעדות, פסק השופט לטובת המבקש. לטענתם, עדותו של הרופא הייתה מכרעת, בהתחשב במצבו הרפואי של אחד הצדדים המעורבים ובנסיבות שבהן בוצעה העברת הזכויות. השופטת הסכימה כי דחיית בקשה זו פוגעת באופן בלתי מידתי בזכויותיו הפרוצדורליות של המבקש, ולפיכך נתנה רשות ערעור על היבט זה של ההחלטה, והורתה על ביטול החלטת הערכאה הנמוכה יותר בעניין. התיק הוחזר לבית המשפט לענייני משפחה, שהורה לזמן את הרופא לעדות. לאור הנסיבות, החליטה השופטת שלא לפסוק הוצאות, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו. ביטחונותיה של המבקשת הוחזרו לה, וניתן היה לפרסם את ההחלטה ללא פרטים מזהים.