ר"ע 125/86

תקציר

החלטת בית המשפט העליון עוסקת בהיבט מכריע של דיני התעבורה הנוגע לשלילת רישיון נהיגה חובה בגין אי ציות לתמרורים. ליבת המחלוקת נעוצה בפרשנות המונח "עמוד" (שבית המשפט מסביר כמילה נרדפת ל"עצור" או "פקודה" בהקשר זה) כפי שהוא משמש בתוספת השנייה לפקודת התעבורה [נוסח חדש] והחלתו על רמזורים שונים. **עקרונות משפטיים וניתוח:** * **כלל המשמעות הפשוטה של פרשנות סטטוטורית:** בית המשפט העליון מדגיש מאוד את העיקרון של פרשנות חקיקה על פי משמעותה הפשוטה והרגילה. כאמור בסעיף א(1) לפסק הדין, "כאשר דברי החקיקה הם בעלי משמעות ברורה ומשולבים, על פי ההקשר הכללי, בלשון החוק וביתר ההוראות הסמוכות לעניין, אין מקום לסטות מפירוש המילים על פי פשוטותן, ואין סיבה לכפות פרשנות, הלקוחה מההיסטוריה החקיקתית, כדי לשנות את פשטות הניסוח". עיקרון זה הוא יסוד בפרשנות משפטית, תוך מתן עדיפות לטקסט המילולי של החוק על פני עזרים חיצוניים כמו היסטוריה חקיקתית כאשר הטקסט אינו משתמע לשתי פנים. * **פרשנות המונח "עמוד" בתקנה 22(א):** בית המשפט מבהיר את משמעות המונח "עמוד" בהקשר של תקנה 22(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. הוא קובע כי בשימוש לשוני רגיל, "מוט" מתייחס לכל פקודה הניתנת על ידי רמזור המחייבת עצירה במיקום מסוים. פרשנות זו נתמכת בעובדה שהמונח "עצור" משמש לתיאור תפקידם של רמזורים אדומים וצהובים בתקנות. בית המשפט קובע במפורש כי "עמודה" (המתפרשת כ"קוטב" בהקשר זה) היא ניטרלית וניתן להשתמש בה כמילה נרדפת ל"עצור" (נקודה A(2) ו-A(3)). * **היקף התוספת השנייה לפקודת התעבורה:** השאלה המשפטית המרכזית היא האם אי ציות לרמזור צהוב נופל בגדר העבירות המנויות בתוספת השנייה, ובפרט תחת ההוראה המתייחסת לאי ציות לתמרור "עצור" ברמזור. המבקש טען כי "עצור" חל רק על רמזורים אדומים וכי המונח "עמוד" (המשמש בתוספת השנייה) קשור היסטורית לרמזורים אדומים והוסר מהתקנות לפני שהוכנס מחדש לתוספת. * **דחיית הפרשנות ההיסטורית על פני המשמעות הפשוטה:** בית המשפט דוחה את טענת המבקש כי השימוש ההיסטורי ב"עמוד" צריך להגביל את משמעותו לאורות אדומים. היא מכירה בכך שלמרות שייתכן שהיה קשר היסטורי בין "עמוד" לרמזורים אדומים, קשר זה נעלם מהתקנות לפני הכללת סעיף 2 בתוספת השנייה. בית המשפט מוצא כי הכנסת סעיף 2 בשנת 1972, המתייחס ל"אי עמידה באות 'עצור'", הייתה חידוש שיש לפרש אותו על פי פשוטו באותה עת. המחוקק, בשימוש במונח "עצור" ביחס לרמזורים באופן כללי, התכוון להקיף את כל האותות הדורשים עצירה, כולל אורות צהובים. * **הבחנה בתוספת השישית:** המבקש הצביע גם על הבחנה בתוספת השישית, לפיה אי ציות לרמזור צהוב ונהיגה בניגוד לתמרור "עמוד" ברמזור מפורטים בנפרד עם הקצאות נקודות שונות. בית המשפט מתייחס לכך במשתמע על ידי התמקדות במשמעות הברורה של המילים בתוספת השנייה עצמה. שיטת הניקוד של התוספת השישית אינה גוברת על הפרשנות העיקרית של העבירה כפי שהוגדרה בתוספת השנייה, במיוחד כאשר הניסוח של התוספת השנייה נחשב ברור. הניתוח של בית המשפט מצביע על כך שההבחנה בתוספת השישית עשויה להיות למטרות ניקוד ולא הגדרה מחדש של העבירה עצמה. **חידושים משפטיים:** * **הרחבת היקף תמרור "עצור":** החידוש המשפטי המשמעותי ביותר הוא הפרשנות הסופית של בית המשפט כי המונח "תמרור עצור", כפי שהוא משמש בתוספת השנייה, אינו מוגבל לרמזורים אדומים אלא כולל כל אות מרמזור המחייב הפסקת תנועה. זה למעשה מרחיב את היישום של שלילת רישיון חובה כך שיכלול מקרים של הפעלת אור צהוב, בתנאי שאי ציות נחשב להפרת אות "עצור". * **מתן עדיפות לכוונת החקיקה הנוכחית:** ההחלטה מדגישה את הנכונות לתעדף את כוונת החקיקה הנוכחית, כפי שמעידה המשמעות הפשוטה של הטקסט בעת חקיקתו, על פני פרשנויות היסטוריות שאולי אינן משקפות עוד את התפתחות החוק. זה מחזק את הרעיון שיש להבין תיקוני חקיקה ותוספות בהקשר העכשווי שלהם. לסיכום, החלטת בית המשפט העליון מחזקת את הפרשנות לפיה אי ציות לרמזור צהוב ברמזור מהווה עבירה לפי התוספת השנייה לפקודת התעבורה [נוסח חדש], המביאה לשלילת רישיון חובה. פסק דין זה מושרש בעקרון הפרשנות הסטטוטורית הפשוטה, הקובע כי המונח "תמרור עצור" חל על כל הפקודות מרמזורים, ללא קשר לניסוח חקיקתי היסטורי או להבחנות בלוחות זמנים אחרים.