ה"פ 1111/03

תקציר

המבקשים חכרו מגרש בשטח של 10,980 מ"ר בכפר סבא למטרות חקלאיות. מאוחר יותר פרסמה ועדת התכנון המקומית תוכניות בניין עיר ששינו את ייעודם של חלקים מהקרקע המוחכרת. זכותם של המבקשים בקרקע הופקעה בשני שלבים: הראשון, 4,592 מ"ר הופקעו בשנת 1991 לסלילת כבישים ושטחי ציבור, ושנית, 1,256 מ"ר הופקעו בשנת 1996 לבנייה למגורים. המבקשים דרשו מוועדת התכנון המשיבה פיצויים בגין ההפקעה. הוועדה טענה כי חוזה החכירה של המבקשים כולל תנאי המפסיק את זכויותיהם עם שינוי ייעוד, ולכן על המבקשים להפנות את תביעת הפיצויים שלהם למינהל מקרקעי ישראל. בית המשפט קבע, כי חוזה החכירה מחייב את ביטולו המפורש של המינהל, שהתרחש רק בשנת 2001, ומשכך, זכויותיהם של המבקשים לא בוטלו בעת הפקעת הקרקע. זאת ועוד, חוזה הפיתוח בין המבקשים לבין המינהל לגבי חלקים אחרים של הקרקע לא נגע לשטחים המופקעים, והמבקשים היו זכאים לפיצויים נפרדים מהוועדה ומהמינהל בגין חלקים שונים של הקרקע. בית המשפט דחה גם את הגנת ההתיישנות של הוועדה, שלא הועלתה בערכאה הראשונה, וקבע כי המבקשים זכאים לפיצוי מהוועדה בגין ההפקעה, והותיר את הסכום שייקבע בדיונים נוספים.