תמ"ש 18403-02-22

תקציר

פסק דין זה עוסק בשתי תביעות הנוגעות לירושת דירת מגורים בתל אביב בעקבות פטירת המנוחה, אם לשישה ילדים, שעדי היא אחת מהן. התביעה הראשונה, שהגיש עדי נגד אחיו, מבקשת לקבוע כי אמם זכאית למחצית הדירה מכוח דין השיתוף שחל על נישואיה לאביהם. על טענה זו מערערים האחים בטענה כי האם המנוחה ויתרה על זכותה לתבוע, וכי התביעה מוגבלת בזמן. התביעה השנייה, שהגישו האחים נגד עדי, מבקשת לאכוף הסכם ממון בין עדי לערן, שטען כי ייצג את האחים. על פי ההסכם, לאחר מכירת הדירה יקבל עדי 1,250,000 שקל, ואילו 1,725,000 השקלים הנותרים יחולקו בין חמשת האחים. עם זאת, עדי חזר בו מהסכמתו וטען כי ערן אינו מוסמך לחתום בשם שאר האחים. השופט פסק נגד שתי הטענות. באשר לתביעה הראשונה קבעה השופטת כי האם המנוחה אכן ויתרה על זכותה לתבוע, וכי התביעה, למעשה, תביעה נגד עיזבון, דרשה ראיות חזקות יתר על המידה, שעדי לא סיפקה. עוד ציינה השופטת כי האחים, כצדדים שלישיים, הסתמכו על רישום הדירה על שם אביהם בלבד, ושינוי מעמד זה כעת יפגע בזכויותיהם. באשר לטענה השנייה, קיבלה השופטת את טענת עדי כי ערן אינו מוסמך לחתום בשם האחים ולכן ההסכם חסר תוקף. השופט מצא גם ראיות לחוסר תום לב מצד האחים, וסבר כי סירובו של עדי לקיים את ההסכם סביר בנסיבות העניין. שני הצדדים חויבו לשאת בהוצאות המשפט שלהם, פסק הדין יכול היה להתפרסם בעילום שם, והתיקים היו אמורים להיסגר.