עב"ל 43215-01-24

תקציר

הערעור בתיק זה נדחה, תוך שהוא מאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"א-1991. בית המשפט לא מצא עילה להתערב בהחלטת בית הדין האזורי, שהסתמך על חוות דעת של מומחה רפואי אובייקטיבי. מומחה זה הגיע למסקנה כי לא קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתה של המערערת לבין הפגיעה בצווארה, וייחס את הליקוי באופן סביר יותר לגיל ולגורמים גנטיים. על אף שהמערערת חלקה על מסקנה זו, וטענה כי הנחות המומחית לגבי פעילותה בחדר הכושר אינן מבוססות וכי היא אינה סובלת ממחלה "רב-מגזרית", בית המשפט לא מצא עילה לערער על הממצאים הרפואיים. קביעתו של המומחה נתמכה בספרות רלוונטית ובהבנה ברורה של תנועותיו הקשורות לעבודה של המערער וליקויים ספציפיים. יתר על כן, בית המשפט ציין כי למרות סברה המערערת כי יכולה להתקיים אסכולה רפואית אחרת, היא לא הביאה ראיות התומכות בטענה זו. עוד הובהר בהחלטה, כי סעיף 83 לחוק, שעניינו חזקת הסיבתיות, אינו חל על תביעות הנוגעות למיקרוטראומה, הנבחנות על סמך חוות דעת של מומחה רפואי בדבר ההשפעה המשמעותית של תנאי העבודה. בעניינה של המערערת, המומחית לא מצאה קשר בין תנאי העבודה לבין פגמי הצוואר שלה, מה שהופך את שאלת ההשפעה המשמעותית ללא רלוונטית. יתר על כן, תקדימים של מקרים דומים עבור רופאי שיניים לא הציעו בסיס עובדתי מספיק כדי לייחס פגמים בצוואר למיקרוטראומה. לפיכך נדחה הערעור, והמערערת חויבה לשלם למשיב הוצאות בסך 4,000 ₪.