ע"פ 1839/15
פסק-דין עליון
תקציר
הנאשמים ערערו על הרשעתם בשני סעיפי רצח, וטענו כי מעשיהם מהווים אוטומטיזם, ולכן אין להטיל עליהם אחריות פלילית. עם זאת, בית המשפט דחה את הערעור, והסכים עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי טענת הנתבעת לאוטומטיזם חסרה שחר. הנאשמים לא סיפקו תיאור עקבי ואמין של האירוע ומעשיהם לאחר מכן הצביעו על מודעות למעשיהם. זאת ועוד, חוות הדעת הרפואית שהוצגה להגנתם לא התבססה על תשתית עובדתית מוצקה. בית המשפט דחה גם את טענות הנאשם בנוגע לסיבת מותם של הקורבנות ואת הצעת העונש החלופי לאישומי הרצח. עונש החובה בגין רצח לא איפשר ענישה מובנית או קביעת טווח ענישה הולם במקרה זה. לבסוף, הגיע בית המשפט למסקנה כי החלטת בית המשפט המחוזי להטיל שני עונשי מאסר רצופים ראויה, בהתחשב בערך חייו של כל קורבן. פסק דינה של השופטת ברק-ארז התקבל פה אחד, והערעור נדחה במלואו.
חקיקה מקושרת
ע"פ 1839/15 טאדסה גטאהון נ' מדינת ישראל, עליון (25.5.2016)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.