ת"א 4064-09-09

תקציר

מינהל מקרקעי ישראל (המשיב) הגיש תביעה נגד מר סולימאן, שתוצאתה ניתן פסק דין המחייב אותו לפנות ולהרוס מבנים בקרקע שתפס. לאחר מכן פתח המשיב בהליכי הוצאה לפועל לאכיפת פסק הדין. בניו של מר סולימאן (המבקשים) - שהחזיקו בחלק מהקרקע - הגישו בקשה לצו מניעה זמני שימנע את פינויים, בטענה שיש להם זכויות בקרקע כחברים ברשות בלתי חוזרת או ברשות דירות. הם טענו כי סעיפים 18 ו-19 לחוק המקרקעין מקנים להם חזקה וכי היה על המשיב להצטרף אליהם בתביעה הראשונית. עם זאת, בית המשפט קבע כי ניתן לנקוט בהליכי פינוי נגד כל מי שמחזיק בנכס, ללא קשר לשאלה אם הוצא נגדו צו פינוי באופן אישי. עוד קבע בית המשפט כי המבקשים לא הביאו ראיות מספיקות לתביעתם על הקרקע וכי תביעתם נעדרת, במהותה, כל יסוד. כמו כן, הודגש כי זכויותיהם של המבקשים, גם אם היו כאלה, היו לכל היותר זכויות של רשות דירה הניתנת לביטול. אשר למאזן הנוחות, בית המשפט לא השתכנע כי הוא נוטה לטובת המבקשים, מה גם שניתן לפצות את נזקם באופן כספי. למבקשים ניתנו 90 יום לפנות את הקרקע, ובית המשפט הורה להם לכסות את הוצאות המשיב ושכר טרחת עורך דין.