ד"נ 22/82

תקציר

במקרה הנדון, נדרש בית המשפט להכריע האם עקרונות השוויון ותום הלב, השמורים בדרך כלל למכרזים ציבוריים, צריכים לחול גם על מכרזים פרטיים. השופט ש' לוין הביע את דעתו כי יש לדחות את העתירה, תוך שהוא מסכים עם התזות הכלליות של השופט ברק והנשיא אך שומר על הסתייגויות מסוימות. לוין טען כי הציפייה ליחס שווה במשא ומתן אינה מוצדקת בנסיבות המקרה, והדגיש כי עקרון שוויון זה מעוגן בראש ובראשונה במשפט הציבורי. השופט לוין הוסיף והדגיש כי הליך המכרז הפרטי היה שונה, ובמקרה זה לא הייתה חובה להתייחס להצעות באופן שוויוני, נוכח היעדר ציפייה ברורה או ראיות המצביעות על כוונה כזו. השופט י' מלץ צידד בטענה כי הכנסת עקרונות של מכרז ציבורי כמו שוויון במכרזים פרטיים היא מיותרת ופוגעת בעקרון חופש ההתאגדות. הוא הדגיש כי תחרות הוגנת אין פירושה תחרות שווה מטבעה. מלץ יישר קו עם לוין וציין כי בעוד שרשויות ציבוריות חייבות לדבוק בשוויון בשל תפקידן כנאמן ציבורי, גופים פרטיים יכולים להכתיב תנאים ללא מגבלות כאלה. בסופו של דבר, דעת הרוב תמכה בעמדתו של לוין, והביאה לדחיית הערעור ולהשבת פסק דינו של בית המשפט המחוזי. ההחלטה הדגישה את ההפרדה בין הליכי מכרז ציבורי ופרטי והדגישה את הנאותות של שמירה על תקדימים משפטיים קיימים, אלא אם כן טעמים משכנעים מחייבים שינוי.