ה"פ 13293-11-14

תקציר

הסכסוך הוא בין שני יורשים; בנם ובתם של שני נפטרים שנישאו זה לזה. לפני נישואיהם נולדו לכל אחד מהם ילדים מנישואים קודמים. לאחר שנישאו רשמו בני הזוג מספר חלקות משנה כבית משותף. בהמשך חתמו בני הזוג על הסכם ממון המחלק את רכושם כך שכל מחצית תירשם בנפרד על מנת למנוע מחלוקות עתידיות בין יורשיהם. עם זאת, תנאי ההסכם לא באו לידי ביטוי בטאבו. בהסכם נקבע כי הבעל המנוח, יהודה בארי, יעביר את חלקו בזכויות הבנייה על הגג לאשתו, רוזה בארי. לאחר מותם של שני ההורים, ירש כל ילד את רכוש הוריו. המבקש, בנה של רוזה, טוען כי הגג הוצמד בטעות לאחת מחלקות המשנה שירשה המשיבה, בתו של יהודה. לטענתו, הבנתם של שני היורשים עד לאחרונה הייתה כי הגג צמוד לחלקו של המבקש, וכי המשיב טען אחרת רק לאחר שקיבל ייעוץ משפטי. המשיב טוען כי הסכם הממון לא התכוון להפריד בין ההצמדה הפיזית של הגג לבין זכויות הבנייה, וכי הרישום הנוכחי צריך לעמוד. בית המשפט בחן את נסיבות הסכם הממון ומצא כי כוונת בני הזוג שנפטרו הייתה להבטיח הפרדה מוחלטת של הרכוש בין יורשיהם, וכי פרשנותו המילולית של הסכם הממון תומכת בטענת המבקש. השופטת התייחסה גם להתנהלותם של שני היורשים לאחר פטירת הוריהם, ממנה עולה כי שניהם הבינו כי הגג שייך למבקש, לרבות הזיקה הפיזית. בנוסף, הפנתה השופטת לחוק המקרקעין, הקובע כי ניתן להצמיד חלקים מהרכוש המשותף לדירה, והגיעה למסקנה כי יש להפריד את זכויות הבנייה על הגג מהזיקה הפיזית, ולהעבירן למבקש. לפיכך, פסק השופט לטובת המבקש, והורה למשיב לשתף פעולה בהצמדת הגג לחלקת המשנה של המבקש בתוך 90 יום. כן חויב המשיב לשלם למבקש הוצאות בסך 20,000 ₪.