עת"מ 2241/07

תקציר

השופטת, שרה ברוש, פותחת בהתייחסות למספר טענות מקדמיות שהעלו המשיבים. ראשית היא מתייחסת לטענה כי יש לדחות את העתירה משום שהצעתה של העותרת בהליך המכרזי הייתה פסולה. בשלב הראשון של המכרז הגישה העותרת הצעה של 31.03 ₪ לשעה עבור מאבטח, אך לאחר מכן הגישה הצעה גבוהה יותר של 34 ₪ לשעה בהליך המכרז שלאחר מכן. השופט ברוש קובע כי לא ניתן להיעתר להצעתו של העותר מטעמים אלה וכי הסתרת סכום ההצעה האמיתי מטילה ספק בתום לבו של העותר. עם זאת, היא בוחרת לבחון לגופה של העתירה למרות חריגה זו, נוכח חשיבותה הציבורית. השופט ברוש דוחה גם השגות מקדמיות אחרות שהעלו המשיבים, ובהן כי העתירה הוגשה באיחור וכי לעותרת אין זכות לעתור לביטול תוצאות המכרז. היא מציינת כי בכל מקרה, המכרז כבר פקע והחוזה שנחתם בו קרוב לסיומו, מה שהופך את הדיון בעתירה לאקדמי בעיקרו. לגופו של עניין, דן השופט ברוש בתפקידו של המחיר כקריטריון במכרזים ציבוריים ובחובתן של ועדות המכרזים להבטיח את ההגנה על זכויות העובדים. היא מדגישה כי על הוועדה לבחון האם הצעת החברה הזוכה ריאלית ויכולה לכסות את התשלומים המגיעים לעובדים במסגרת חקיקת מגן. השופט מציין כי המשיבים, במקרה זה, הסכימו לחשב את האומדן על בסיס הנחיות החשב הכללי. עם זאת, השופט ברוש קובע כי הוועדה לא בחנה די הצורך האם העלויות שהציעו החברות הזוכות כיסו את תשלומי העובדים והבטיחו את זכויותיהם. היא מבקרת את הסתמכות הוועדה על התחייבויות החברות להגן על זכויות העובדים מבלי לערוך חקירה יסודית. העותרת הגישה חישובים המראים כי הצעות החברות הזוכות הן הפסדיות ולא יאפשרו להן להרוויח מבלי לפגוע בזכויות הסוציאליות של העובדים. למרות שהשופטת ברוש קובעת כי אין זה מתפקידו של בית המשפט לבחון חישובים אלה בפירוט, היא מוצאת כי ההסברים שסיפקו החברות הזוכות להוזלת עלויות מסוימות על בסיס תחלופת עובדים אינם מספקים. היא מסכימה עם פסיקה קודמת שדחתה את טענת תחלופת העובדים כסיבה מוצדקת לאי עמידה בחוקי העבודה. בסופו של דבר, השופטת ברוש מגיעה למסקנה כי אין מקום לקבוע את בחירת החברות הזוכות כשגויה בשל אי שמירה על זכויות העובדים, אך היא גם אינה יכולה לבסס את טענות העותר. היא מדגישה כי היה מקום לערוך בדיקה מעמיקה של ההצעות, אך בהתחשב בנסיבות היא דוחה את העתירה ואינה מורה על הוצאות.