ו"ע 9750-12-11

תקציר

הערעור מתייחס לשיעור מס הרכישה החל על רכישת דירה על ידי המערערת. על פי הסכם המכר, הנכס כולל בניין מגורים עם שתי יחידות דיור, אשר ייהרס ובמקומו ייבנה בניין חדש ובו שתי דירות מגורים, אחת עבור המערערת ואחת עבור המוכר. לטענת המערערת, יש לראות את העסקה כרכישת דירת מגורים ולכן שיעור המס החל עליה צריך להיות השיעור המופחת החל על עסקה כזו. המשיב טוען כי מדובר בעסקה לרכישת מקרקעין ועל כן יש להחיל את שיעור המס הכללי. דעת הרוב של השופט רביד וחבר הוועדה משה יצחקי גורסת כי יש לסווג את העסקה כרכישת קרקע, ולכן חל שיעור המס הכללי. זאת, משום שהדירה שנרכשה על ידי המערערת מיועדת להריסה, והזכויות בקרקע, לרבות זכויות בנייה מהותיות, נרכשו לצורך הקמת בניין מגורים אחר. המבחן הסובייקטיבי, המתייחס לכוונת הרוכש להשתמש בדירה לצרכי מגורים, אינו מתקיים. העובדה שהמערערת לא הגישה הצהרה כנדרש בחוק, לפיה הדירה תשמש למגורים, תומכת במסקנה זו. לפיכך, הערעור נדחה. דעתו החולקת של חבר הוועדה, עו"ד ד"ר ליאור דוידאי, גורסת כי יש לראות ברכישת דירת מגורים המיועדת להריסה, על מנת לבנות במקומה דירת מגורים נוספת, כרכישת דירת מגורים. רכישה כזו תהיה זכאית לשיעורי המס המופחתים החלים על רכישת דירת מגורים, בתנאי שהרוכש יוכיח כי זו דירתו היחידה. זאת משום שיש לראות את הרכישה כמכלול, החל מהרכישה וכלה בדירת מגורים, גם אם היא דורשת הריסה ובנייה מחדש. עוד טוען דוידאי כי אי הגשת הצהרה אין בה כדי לשלול את זכותה של המערערת לשיעורי המס המופחתים, שכן יש להתחשב במהותה הכלכלית האמיתית של העסקה, וההצהרה נועדה לזהות מהות זו. יתר על כן, מיסוי שונה של פעילויות כלכליות דומות עלול לגרום לחוסר יעילות כלכלית ולכן יש להימנע ממנו.