ע"א 6744/20

תקציר

החלטה זו של בית המשפט העליון נוגעת למחלוקות בנוגע ליישום פסקי דין קודמים הנוגעים לחישוב דמי חכירה אבודים בגין קרקעות שהופקעו על ידי המדינה מסוף שנות החמישים ועד תחילת שנות השמונים. בית המשפט קבע בעבר כי אגרות אלה ייקבעו על בסיס הכפלת הערך המשתנה השנתי של הקרקע באמצעות שיעורי תשואה ספציפיים. בעקבות פסק דין זה נדרשה המדינה לערוך חישובים מעודכנים של הפיצויים המגיעים למופקעים במקרים שונים. הסוגיה הראשונה אליה התייחסה החלטה זו היא השבת תשלומי היתר ששילמה המדינה למופקעים במקרים בהם נקבע כי הפיצוי הראשוני שנפסק על ידי בתי המשפט קמא היה מופרז. בית המשפט מצא כי המדינה אכן רשאית לדרוש את השבת תשלומי היתר הללו, שכן המדינה ערערה על החלטות בית המשפט קמא וערערה על הסכומים מלכתחילה. עם זאת, בית המשפט הפעיל את שיקול דעתו והחליט כי הפרשי הצמדה בלבד יתווספו לסכומים ששולמו ביתר, ולא ריבית והפרשים מלאים, בשל התנהלות המדינה במהלך ההליך והזמן הרב שחלף מאז בוצעו תשלומי היתר. עוד קבע בית המשפט כי מי שיפרע את הסכומים ששולמו ביתר עד למועד נקוב יהיה זכאי להפחתה בשיעור ההחזר, דבר שיתמרץ פירעון מיידי. הסוגיה השנייה נוגעת לניכוי תשלומי היטל השבחה, שהמדינה ניכתה מסכומי הפיצויים כמקדמה לרשות המסים. בית המשפט אישר את זכותה של המדינה לבצע ניכויים כאלה, והבהיר כי כל חשש לגבי העיתוי או החריגות של תשלומים אלה צריך להיות מופנה לרשות המסים. לבסוף, ההחלטה מתייחסת לסוגיית הוצאות המשפט ושכר הטרחה. בית המשפט אישר את גישת המדינה לזיכוי הסכומים ששולמו בגין הוצאות משפט ואגרות לטובת הפיצוי בגין דמי חכירה אבודים, ודחה את הטענות לחריגה משיעור שכר הטרחה שנקבע בעבר של 15%. לסיכום, בית המשפט דחה במידה רבה את טענות המופקעים בדבר ניכוי תשלומי היטל השבחה ושכר טרחת עורך דין, וקבע את התנאים להשבת תשלומי יתר, לרבות הוספת הפרשי הצמדה והפחתה אפשרית בשיעורי ההחזר אם יתקיימו תנאים מסוימים. המדינה נדרשה להגיש תחשיבים מתוקנים בהתחשב בהחלטת בית המשפט.