תמ"ש 6489-08-09

תקציר

פסק הדין המדובר הוא קביעה של תשלום מזונות ילדים על ידי אב שהוא אזרח ישראלי יהודי. תחילה מתאר השופט את ההליכים שהובילו להכרעת הדין, כולל ההיסטוריה של התיק והמצב הכלכלי הנוכחי של שני הצדדים. אמו של הילד מבקשת 2,700 שקל לחודש מזונות והוצאות נוספות, ואילו האב עותר לשלם פחות מסכומי המינימום שפוסקים בדרך כלל בתי המשפט לענייני משפחה. מאחר והצדדים אינם מצליחים להגיע להסכמה, בית המשפט שואל אותם ומחליט על גובה המזונות. השופט פותח ומציין כי שני הצדדים ניפחו את הנימוקים שעמדו מאחורי עתירותיהם וכי בעדויותיהם יש סתירות מסוימות. כך למשל, טענת האם כי לאב יש הכנסות נוספות מעבודות צדדיות אינה מתקבלת, שכן היא אינה נתמכת בראיות. עוד מציינת השופטת כי רמת החיים של שני הצדדים צנועה והיא מכירה את צרכיהם ההדדיים. לפיכך, השופט מחליט לבסס את פסק הדין על עדויותיהם והצהרותיהם. השופט מחשב את צרכיו המהותיים של הקטין, העומדים על 1,525 ₪ לחודש, ומדגיש כי חובת האב לשלם עבור צרכים אלה היא מוחלטת על פי הדין העברי. עם זאת, בהתחשב באמצעיו הכספיים המוגבלים של האב - הוא משתכר נטו 5,000 שקל בחודש, יש לו שלושה ילדים נוספים לפרנס ויש לו חובות הוצאה לפועל של 1,000 שקל בחודש - השופט קובע כי עליו לשלם רק 1,525 שקל בחודש, שיופחתו ל-1,250 שקל בחודש כשהילד יתחיל ללמוד בגן עירוני. סכום זה יבטיח את קיומו של האב עצמו ולא יפגע בסיפוק צרכיו של הילד. השופט גם מתווה תוכנית תשלומים להוצאות בריאות וחינוך חריגות. פסק הדין מפרט גם את דרכי ועיתוי תשלומי המזונות ומפרט את הנסיבות בהן ניתן להתאמתם. השופטת מדגישה כי חובת האב לשלם מזונות נותרה בראש ובראשונה באחריותו, אך ניתן להפעיל שיקול דעת שיפוטי כדי להבטיח את ההגינות והצדק של ההחלטה. לבסוף קובע השופט כי הדואליות של המשפט העברי והמשפט האזרחי, יחד עם נסיבותיו הספציפיות של המקרה, מצדיקות הפחתה בחובות המזונות של האב מבלי לסתור את הדין האישי. פסק הדין נועד לאזן בין צרכי הילד, יכולותיהם הכלכליות של שני ההורים ועקרונות של שוויון וצדק.