ת"א 202/07

תקציר

המחלוקת היא על עסק לשטיפת מכוניות שניהל התובע על חלקת קרקע השייכת לנתבעת בקריית שמונה. התובע חכר את הקרקע מהנתבעת לצורך הפעלת העסק האמור. חוזה השכירות לא היה לתקופה מוגדרת או לסכום דמי שכירות. התובע השקיע כסף רב בעסק והנתבע הסכים כי דמי השכירות ישולמו בצורה של שירותי שטיפת מכוניות. לאחר שנה דרש הנתבע דמי שכירות גבוהים יותר והתובע סירב, מה שהוביל לקרע במערכת היחסים ביניהם. התובעת המשיכה להפעיל את העסק מבלי לשלם דמי שכירות. לאחר מכן ניסה הנתבע לפנות את התובע, מה שהוביל את האחרון לתבוע צו מניעה לשבע שנים נגד הפינוי. הנתבע, מנגד, הגיש תביעה נגדית לפינוי מיידי של התובע. בית המשפט מצא כי לנתבעת הייתה זכות לסיים את חוזה השכירות שכן לא הייתה תקופה מוסכמת והתובעת לא שילמה דמי שכירות. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי השקעותיו של התובע בעסק אינן מקנות לו זכות חזקה במקרקעין וכי ציפיותיו לחכירה ארוכת טווח אינן מוצדקות. לפיכך, לא התקיימו התנאים לצו מניעה לשבע שנים. במקום זאת, פסק בית המשפט לטובת הנתבעת, והורה לתובע לפנות את הנכס בתוך 30 יום ולשלם לנתבע 7,500 ₪ שכר טרחה ושכר טרחת עורך דין. כמו כן חויבה התובעת לשלם סכום זהה לחברה שניהלה את עסקי הנתבעת, שכן הייתה זכאית כדין לפנות את התובעת.