פ"ה 1700-02-23

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס לבקשה לסעד זמני, ובפרט להגבלת עבודתם של שני משיבים (עובדים) כטייסי מסוקי פינוי רפואי אצל מעסיק מתחרה, ברוק, למשך שישה חודשים. המבקש, מעסיקו לשעבר, ביקש לאכוף סעיף אי תחרות בחוזי העבודה שלו, בטענה שיש לו גישה לסודות מסחריים ולמידע קנייני. החלטת בית המשפט נשענת על שני תנאים מצטברים למתן סעד זמני: קיומה של זכות לכאורה והצדקה לסעד לפני בירור התביעה העיקרית. בית המשפט מצא כי המבקש לא הוכיח זכות לכאורה להגביל את עיסוקם של המשיבים. לא שוכנעו כי למשיבים גישה לסודות מסחריים או למידע קנייני המצדיק הגבלה כזו. טענת המבקש בדבר קיומו של סוד מסחרי הייתה כללית ולא ספציפית, והראיות הצביעו על כך שהמידע שהגיע לידי המשיבים אינו ייחודי או סודי. זאת ועוד, המבקש לא השקיע משאבים חריגים בהכשרתו, והמשיבים כבר מילאו את התחייבותם לעבוד אצל המבקש לתקופה מינימלית. בית המשפט גם לא מצא כל הפרת תום לב או אמון מצד המשיבים. אשר למאזן הנוחות, קבע בית המשפט כי הוא נוטה לטובת המשיבים, נוכח פוטנציאל הפגיעה בפרנסתם ואפשרויות התעסוקה המוגבלות בשל מגוריהם בחו"ל. לעומת זאת, למבקש היו משאבים רבים ולא ייגרם לו נזק משמעותי בתקופה שקדמה להכרעה בתביעה העיקרית. משכך, נדחתה הבקשה לסעד ביניים, הוסר הוראת השעה האוסרת על העסקתם של המשיבים בברוק, והמבקש חויב לשאת בהוצאות המשיבים, בסך 8,000 ₪. ההחלטה גם פירטה את לוח הזמנים לתגובת המבקש וכל ערעור אפשרי.