ע"א 4175/12

תקציר

בערעור זה בחן בית המשפט שתי סוגיות עיקריות: תוקפה של רכישת חלקה 10 מנימר על ידי המערערת והעדפת עסקת המשיבים על פני עסקת המערער. פסק הדין אישר את החלטת בית המשפט המחוזי ודחה את הערעור. הממצאים הגיעו למסקנה כי המערערת לא הוכיחה די הצורך את רכישת חלקה 10, בעיקר על סמך עדות מומחה המצביעה על כך שהחתימות על ההסכם אינן של נימר. ערכאת הערעור דבקה בעמדתה בדבר התערבות מוגבלת בקביעות עובדתיות של ערכאות נמוכות יותר, אלא אם כן קיימות טעויות מהותיות. בית המשפט התייחס גם לאמיתותו של ייפוי כוח נוטריוני, ובסופו של דבר תמך בעמדת בית המשפט המחוזי כי החתימה אינה שייכת לנימר, למרות חזקת הכשירות הנוטריונית הכללית. זאת ועוד, בית המשפט לא מצא כי המשיבים פעלו בחוסר תום לב בנוגע לרכישתם, דבר שהוכח באמצעות בדיקות נאותות והיעדר ידיעה מוקדמת סבירה על טענת המערערת. המערערת לא הצליחה להוכיח כל פסול משפטי מצד המשיבים או בא כוחם. לפיכך, עסקת המשיבים, שהושלמה בתום לב, נחשבה עדיפה. משכך, נדחה הערעור, ובית המשפט הורה למערערת לשאת בהוצאות משפט בסך 15,000 ₪ בגין המשיבים 1, 2 ו-3. כל השופטים הסכימו עם פסק הדין, אישרו את מסקנות בית המשפט המחוזי וחיזקו את הצורך להסתמך על ראיות קונקרטיות ועדויות מהימנות בקביעת זכויות הקניין.