ע"פ 70455/05

תקציר

המערער הורשע בשני אישומים של עבירות הונאה ונגזרו עליו שלוש שנות מאסר וקנס של 40,000 ₪ על ידי בית משפט קמא. האישום הראשון עסק בכך שהמערער התחזה לאדם אחר וקיבל שמונה שיקים בסך כולל של למעלה מ-40,000 דולר בתואנות שווא. האישום השני עסק בתרמית מתוחכמת עם שותפים נוספים שכללה זיוף, שבעקבותיה קיבל המערער סכומי כסף גדולים מאותו קורבן. ההגנה טענה לעונש קל יותר, תוך הדגשת עונשו הבלתי מידתי של המערער בהשוואה לשותפיו לאישום השני וכי הוא החזיר את מלוא הסכום לקורבן. התביעה הסכימה כי הפחתת העונש ראויה בשל הפער בעונשים בין המערער לשותפיו. עם זאת, הם עמדו על כך שהעונש לא יפחת משנת מאסר, בהתחשב במעשיו האישיים של המערער ובתחכום העבירות. ערכאת הערעור קיבלה את טענות התביעה, תוך הכרה בחומרת עבירותיו של המערער, בחוסר החרטה שלו ובהרשעותיו הקודמות. הם הכירו בצורך באחידות בגזר הדין בין שותפים, אך ציינו כי גזרי דין קודמים במקרים דומים לא צריכים להכתיב תוצאה שגויה. בסופו של דבר הפחית בית המשפט את העונש לשנת מאסר בפועל ולקנס של 4,000 שקל,???????????? בניכוי של חמישה ימים עבור הזמן שהוגש. פסק הדין כלל גם את מועד הופעתו של המערער לריצוי עונשו והוראות להבטחת הופעתו ותשלום הקנס.