ת"א 39777-09-17

תקציר

המקרה עוסק בזוג שניהל עסק מצליח לקפיטריה במכון דוידסון, זרוע חינוכית של מכון ויצמן. לבני הזוג היה הסכם כתוב עם מכון דוידסון, בו נכתב כי בני הזוג אינם יכולים לעתור לשיפוי בגין מוניטין או מוניטין וכי למכון יש זכות לסיים את ההסכם בהתראה של 60 יום. בני הזוג ניהלו גם קפיטריה נוספת בחלק אחר של מכון ויצמן, שאותה סגרו ב-2013 בשל חוסר רווחיות. בני הזוג טענו כי המכון שיבש את מכירת עסקיהם ושמם הטוב וזייף את ההסכם הכתוב. עוד טענו כי המכון פינה אותם שלא כדין משטחי העסק שלהם ופגע בציודם. השופט פסק לטובת המכון. בני הזוג לא הציגו כל ראיה לטענותיהם בדבר זיוף ופינוי שלא כדין. בנוסף, השופט מצא כי בני הזוג יזמו את סיום העסק ורק אז ניסו לקבל פיצוי מהמכון. עוד ציינה השופטת כי בני הזוג נהגו בחוסר תבונה בכך שנטשו את העסק במשך חודשים וניהלו אותו באופן כושל. באשר לחוות הדעת שהציגו שני הצדדים, העדיף השופט את חוות דעתו של מומחה המכון, ומצא אותה סבירה וקוהרנטית יותר. עוד ציינה השופטת כי חוות הדעת של בני הזוג התבססה על נתונים והנחות שגויות. השופט הורה לבני הזוג לשלם את שכר טרחת עורך הדין של המכון, בסך 50 אלף שקל, בשל טענותיהם הבלתי מבוססות של בני הזוג וזיוף מסמך חיוני. השופטת לקחה בחשבון את מצבם הכלכלי של בני הזוג ואת חוסר מומחיותם המשפטית, והפחיתה את שכר הטרחה מהסכום הרגיל.