ת"א 5668-10-22

תקציר

הנתבעת הגישה בקשה לדחיית תביעת התובע בטענה שהיא אסורה על פי חוק. נטל ההוכחה לבסס זאת מוטל על הנתבע. עם זאת, כאשר תובע מבקש להסתמך על חריג לתקופת ההתיישנות, הנטל להוכיח את העובדות המצדיקות סטייה זו מוטל עליו. במקרה דנן, תביעת התובע הוגשה מחוץ לתקופת ההתיישנות, אך לטענתם חל החריג הקבוע בסעיף 11 לחוק ההתיישנות. סעיף זה קובע כי תקופת ההתיישנות מותנית כאשר התובע אינו מסוגל לנהל את ענייניו בשל ליקוי שכלי או נפשי ואין לו אפוטרופוס. שני התנאים לחריג זה הם שעל התובע להוכיח: (1) היה לו ליקוי שכלי או נפשי שמנע ממנו לנהל את ענייניו; (2) לא מונה להם אפוטרופוס באותה עת. התנאי הראשון הוא בדרך כלל השנוי ביותר במחלוקת, ובתי המשפט פירשו אותו כך שהתובע לא יוכל להחליט על ביצוע פעולות משפטיות, כגון הגשת תביעה או מתן ייפוי כוח לעורך דין. על התובע לספק תשתית ראייתית לקביעה זו, בדרך כלל בצורת חוות דעת רפואית, אם כי בחלק מהמקרים קיבל נתונים רפואיים גולמיים או ראיות אחרות. יש ויכוח האם יש לצרף חוות דעת רפואית לתגובה או שבית המשפט צריך למנות מומחה רפואי. חלק מהשופטים דורשים מהתובע להגיש חוות דעת רפואית עם תגובתם, בעוד אחרים סבורים כי די במינוי מומחה מטעם בית המשפט לפי חוק הפיצויים. במקרה זה, השופט מצדד בגישה השנייה אך מדגיש כי מדובר בסוגיה מקדמית שיש להכריע בה בטרם ניתן יהיה לדון בתביעת חוק הפיצויים לגופה. לפיכך, חלים סדרי הדין האזרחיים הרגילים, ועל התובע להוכיח את טענותיו. השופט קובע כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה להוכיח כי סעיף 11 חל. הם לא צירפו לתגובתם תצהיר ולא הביאו ראיות רפואיות מספקות למצבם הנפשי בתקופה הרלוונטית. מהרשומות הרפואיות עולה כי התובע היה מסוגל לעבוד ולנהל את ענייניו. מאחר שהתביעה הוגשה מחוץ לתקופת ההתיישנות והתובע לא הצדיק את תחולת סעיף 11, השופט פוסק לטובת הנתבע ומורה על מחיקת התביעה. כמו כן נדרש התובע לשלם לנתבע שכר טרחת עורך דין, בסך 3,000 ₪.