עפ"ת 21062-03-23

תקציר

הערעור הנדון נדחה לאחר עיון מדוקדק בהודעת הערעור, בנספחיה ובטיעוני הצדדים. על פי תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, הודעה על עבירת תעבורה נחשבת כהודעה שנמסרה אם חלפו 15 ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, אלא אם כן הצליח הנמען להוכיח אי קבלה בשל נסיבות שאינן בשליטתו. במקרה דנן, נודע למערער על עבירת מהירות מופרזת על ידי שוטר, אך בחר לעזוב את המקום לאחר שסירב לקבל את הדו"ח. למרות שלא קיבל את הדו"ח באופן פיזי, המערער היה מודע לעבירה והיה עליו לערוך בירורים בערוצי המשטרה הרגילים. הימנעותו מכך והתגובה המאוחרת רק לאחר קבלת אזהרה אינם מצדיקים ערעור מאוחר. טענות ההגנה בדבר חוסר יעילות בפנייה לרשות הרלוונטית (מפנא) או ברמיזה כי המערער יכול להפיק תועלת מחוסר המעש נדחות. חובת הפעולה עם קבלת ההודעה הוזנחה. יתר על כן, ערכאת הערעור אינה רואה טעם בטענה לעיוות דין באמצעות הרשעתו של המערער, שכן אמצעי תיקון אינם מרמזים מטבעם על עוול. טענות ההגנה, כאשר הן נבחנות, אינן מספקות עילה מהותית לערעור, שכן בחירותיו של המערער בעת האירוע שוללות טענות אלה. לפיכך, ההרשעה והעונש המקוריים עומדים.