ת"א 41493-05-14

תקציר

שופט החליט לטובת המבקש ליתן צו מניעה האוסר על המשיבים למכור, להעביר או לבצע כל דיספוזיציה במקרקעין המכונה גוש 6909 מגרש 24. החלטה זו התקבלה בהתבסס על מספר גורמים מרכזיים. ראשית, עולה כי באותו יום נחתמו שני הסכמים בין המבקש לבין המשיב כנאמן. הסכמים אלה היו קשורים זה בזה ולא ניתן היה לשקול אותם באופן עצמאי. האחד היה הסכם מכר לתא על הגג וזכויות בניה, והשני היה הסכם שיפוץ המפרט את התחייבות המשיב לשפץ את המבנה. המבקש ביקש להדגיש כי רישום המבנה והזכויות בו אינם מותנים בהשלמת השיפוץ. יתר על כן, הסכמים והתחייבויות נוספים בין הצדדים מחזקים את הקשר ההדדי בין שני ההסכמים הראשוניים. הסכם מאוחר יותר, מיום 29 באוקטובר 2009, קבע כי הסכם שיפוץ הבניין מיום 11 במרץ 2007 הופר והתווה את המשך היחסים המשפטיים וחובות השיפוץ. הסכם מכר נוסף, מיום 6.10.09, התייחס להסכם השיפוץ ולהתחייבויות המשיבה, וקבע כי התא וזכויות הבנייה הנמכרים נקיים מכל חוב, והמשיבה התחייבה לשפץ את המבנה על פי ההסכם הקודם. המבקשים אף הביאו ראיות מדיון בבית משפט השלום, אשר תמכו בטענתם כי ההסכמים היו שלובים זה בזה וכי המשיב הודה בכך. המבקשת ביקשה מבית המשפט לאכוף את ההסכם הנוסף ולמנות כונס נכסים לביצוע השיפוץ, או לחילופין לבטל את הסכם השיפוץ ולפסוק פיצויים בגין הפרתו. המשיבים טענו כי מכירת זכויות הבנייה מותנית בביצוע עבודות השיפוץ. עם זאת, השופט מצא צדק בטענת המבקש כי היא מעוררת שאלה כבדת משקל המחייבת דיון, וכי למבקש עומדת זכות לסעד. עוד מצאה השופטת לנכון לשמור על המצב הקיים ולהקפיא את המצב הקיים עד להליך העיקרי, כדי למנוע פגיעה אפשרית במבקש. ההחלטה התקבלה שלא בנוכחות הצדדים, ולא נפסקו הוצאות, שתידון במועד מאוחר יותר. השופט עודד את כל הצדדים לשקול גישור כאמצעי לפתרון הסכסוך. לבסוף, נקבע דיון קדם משפט בתיק העיקרי ל-14 בפברואר 2017.