בר"ע 3/14

תקציר

פסק הדין מקבל את הערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב לכלול את סבתו של קטין כצד בהליך אימוץ, תוך דחיית הערעור על דחיית בקשה להעברת הקטין מבית תינוקות למשפחת אומנה בכוונה לאימוץ. החלטת בית המשפט לענייני משפחה לכלול את הסבתא מתבטלת משום שעל פי חוק האימוץ, רק להוריו של קטין יש זכות לעמוד בהליך כזה. החוק מחייב להתחשב בדעת הסבים והסבתות רק במקרה של פטירת ההורים. שיתוף הסבים והסבתות בהליך יכפיל את בעלי הדין, יאט את ההליכים ויפלוש לפרטיות המשפחה הקרובה, דבר שאינו מקובל שכן ההליך מנתק את ההורות החוקית של ההורים הביולוגיים. גם הגישה הרווחת בפסיקה ובספרות המשפטית אינה מכירה במעמדם המשפטי של סבים וסבתות בהליכי אימוץ. באשר לבקשה להעברת הקטין, קובעת השופטת כי על בית המשפט קמא לבחון את האפשרות של אומנה זמנית ולא להעביר את הקטין למשפחה מאמצת פוטנציאלית או בחזרה לבית הסבתא. הדבר מוצדק משום שהקטין שהה כבר כמעט תשעה חודשים בפעוטון, ושהייה ממושכת בו עלולה לגרום לו נזק נפשי בלתי הפיך. כמו כן, אין הצדקה לשבץ את הקטינה אצל הסבתא מבלי לבחון תחילה את כשירותה ההורית, במיוחד לאור היסטוריית האלימות בבית. כדי להימנע מיצירת מצב שבו הקטין ייקשר יתר על המידה למשפחה מאמצת פוטנציאלית, ובכך יגביל את יכולתו של בית המשפט לשכן אותו אצל משפחתו הביולוגית, השופט קובע כי דרך הפעולה הטובה ביותר תהיה להעביר את הקטין לאומנה זמנית תוך זירוז ההליך המשפטי. פסק הדין מדגיש את הצורך לשים את טובת הקטין בראש סדר העדיפויות ולטפל בהליכי אימוץ במהירות, במיוחד בהתחשב באופי הרגיש של הקשרים המשפחתיים הכרוכים בכך.