עב"ל 1398/02

תקציר

המערערת במקרה זה הוכרה כזכאית לקבל שירותי סיעוד משנת 1996. בשנת 2000, לאחר אומדן, הודיעה המשיבה למערערת כי בקשתה להמשיך ולקבל גמלת סיעוד נדחית. המערערת ערערה על החלטה זו בבית הדין האזורי בבאר שבע והמשיבה חזרה בה מעמדתה והחליטה לחדש את הטבות המערערת. כחצי שנה לאחר מכן הודיעה המשיבה למערערת כי החליטה לבחון מחדש את זכאותה לגמלת סיעוד. המערערת טענה כי על המשיב להודיע לה תחילה על העובדות החדשות שהניעו החלטה זו וסירבה להיענות לבקשת העיון החוזר. המשיבה ביססה את החלטתה על תקנות הביטוח הלאומי המתוקנות, אשר ביטלו את הדרישה לנוכחות עובדות חדשות. כתוצאה מסירובה של המערערת להיענות לה, הקפיא המשיב את מתן שירותי הסיעוד לה. בית המשפט המחוזי דחה את טענת המערערת לערער על השעיה זו, והביא את המערערת לערער על החלטה זו. ערכאת הערעור קבעה, כי בעוד שהחלטת המשיב לבחון מחדש את המערער הייתה כדין, היעדר קריטריונים ונהלים כתובים לכך היה בעייתי. בית המשפט מצא כי אין די במידע שקיבל המשיב על מצבו של המערער כדי להצדיק בחינה מחודשת, מה גם שמדובר באותו מידע עליו הסתמך המשיב בשנת 2000, אשר הביא לחידוש הגמלה בעקבות התערבות בית המשפט. עם זאת, בית המשפט מתח ביקורת גם על עמדתה של המערערת, וקבע כי אין ביכולתה לסרב לבחינה חוזרת על סמך החלטות זכאות קודמות. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את הערעור אך הורה למשיב לבחון מחדש את המידע הנוגע למצבו של המערער ולשקול מחדש את הצורך בבדיקה. המשיב הוזהר כי אם יחליט שיש צורך בבדיקה והמערער יסרב, ההטבה תוותר על כנה. פסק הדין ניתן ללא צו להוצאות.