ת"צ 72721-03-23

תקציר

בית המשפט החליט כי יש להיעתר לבקשת המבקש לרכיב שכר טרחה ושכר טרחה. טענות המשיב כי למבקש לא הייתה יריבות עימם וכי יש להם הגנה על פי הדין לא התקבלו. בית המשפט מצא כי המבקש אכן עבר חיוב יתר בתקופה הרלוונטית וכי המשיב ראה במבקש חבר בקבוצה. באשר לסוגיית גובה הגמול ושכר הטרחה, התייחס בית המשפט למסגרת המשפטית הקבועה בסעיף 16 לחוק התובענות הייצוגיות, המורה לבית המשפט לשקול שני גורמים עיקריים: קיומה של עילת תביעה משפטית והתועלת האמיתית לקבוצה. בעוד הכלל הוא כי אין לפסוק שכר טרחה ושכר טרחה במקרים של הסתלקות מתובענה ייצוגית, לבית המשפט שיקול דעת לפסוק אותם במקרים המתאימים. במקרה זה מצא בית המשפט כי קיימת עילת תביעה וכי ההליך הביא תועלת ממשית לקבוצה. כן נלקחו בחשבון שיקולים נוספים, כגון האינטרס הציבורי באכיפה, מורכבות ההליך והטרחה והסיכון שנוטל פרקליטו של המבקש. עם זאת, העובדה שהמבקש לא הגיש בקשה מוקדמת למשיב והפער המשמעותי בין הדרישה בתביעה לבין התוצאה בפועל הצדיקו הפחתת שכר טרחה. עוד ציין בית המשפט כי סכום הפיצוי בפועל שמומש אינו ודאי. בהתחשב בכל אלה, קבע בית המשפט את שכרו של המבקש על 9,000 ₪ ואת שכר הטרחה וההוצאות על 90,000 ₪. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים.