ע"א 3455/06

תקציר

בפסק הדין בחן בית המשפט מחלוקת על שכר טרחת תיווך והחליט לדחות את הערעור, בדעת רוב נגד התנגדותו של השופט עמית. הנושא המרכזי היה עמידתו של הסכם תיווך בדרישות החוק לפי חוק המתווכים. השופטים ברלינר וסוקול הסכימו כי ההסכם אינו תקף בשל חסרון פרטים קריטיים כמו תעודת המתווך ברישיון ודמי תיווך מוסכמים. למרות שהשופט עמית הציע לקיים משפט חוזר בבית משפט השלום כדי לדון בסוגיות אלה, הוא סבר שלא ניתן להציג את הטיעון לראשונה בערעור. בית המשפט הדגיש כי שירותי תיווך יכולים להתבצע על ידי תאגידים, אך רק אם מתווכים מורשים מנהלים אותם, והדגיש את ההגנה על הצרכנים על ידי הבטחת מתווכים מורשים הניתנים לזיהוי ואחריות. השופט סוקול הוסיף וציין כי סעדים פוטנציאליים כמו עשיית עושר ולא במשפט או דוקטרינות חוזיות לא ננקטו על ידי המערערת; לכן, הם לא יכלו להיחשב. פסק הדין הדגיש את חשיבות העמידה בכללים המשפטיים לתביעת דמי תיווך ואת משמעות ההרתעה המוצהרת מפני רשלנות בחובות משפטיות. משכך, אישר בית המשפט לערעורים את החלטת בית משפט קמא, תוך שלילת דמי תיווך מהמערער והטלת הוצאות תיווך בסך 2,500 ₪ בגין הוצאות המשיב.