ע"א 558/84

תקציר

השופט ד' לוין מסכים עם השופט בך כי יש לדחות את הערעור, ומדגיש כי העוולות השלובות של כליאת שווא והפרת חובה חקוקה נבעו מאי קבלת אישורו של הפסיכיאטר המחוזי להמשך אשפוז, כמתחייב מהחוק לטיפול בחולי נפש. הוראה זו מגנה מפני אשפוז כפוי מעבר לחמשת הימים הנדרשים במצבי חירום, מתוך כוונה להגן על שלום הציבור ורווחת המטופל תוך הגבלת שלילת חירות שרירותית. המחוקק דורש פיקוח קפדני ומחייב אישור של פסיכיאטר מחוזי להארכת האשפוז. חרף אי קבלת האישור במועד במקרה זה, האשפוז נחשב הכרחי ומועיל למערערת, תוך הדגשה כי המשיבים פעלו בסבירות ובתום לב. השופט לוין, בדומה לשופט בך, קובע כי ההגנה לפי סעיף 27(3) מגנה על המשיבים מפני אחריות, ועולה בקנה אחד עם כוונת המחוקק. הוא מדגיש את הצורך ביישום קפדני של חוקים המסדירים אשפוז כפוי, מבקר את היעדר פעולה אמיתית של פסיכיאטרים מחוזיים ורשויות בהפעלת סמכויות אלה, ומדגיש את החשיבות של קביעת הנחיות ברורות ומחייבות. לבסוף, למרות התנגדותו של השופט נתניהו, הערעור נדחה, כאשר כל צד נושא בהוצאותיו, כפי שניתן ביום 22.7.87.