בג"צ 840/79

תקציר

השופט ברק, יחד עם עמיתיו, השופט י' כהן ושופט נוסף, מסכימים לדחות את העתירה, תוך הדגשת נחיצותן של זכויות פרוצדורליות ומהותיות לסעד שיפוטי. על פי הפסיקה, על מנת שאדם יבקש התערבות שיפוטית, חייב להיות אינטרס לגיטימי על כף המאזניים, ולא רק זכות או פריבילגיה מוקנית. השופט ברק מדגיש כי אמנם לעותר אין זכות סטטוטורית מוחלטת, אך בית המשפט עדיין רשאי להתערב אם הרשויות המנהליות מפעילות את שיקול דעתן באופן בלתי ראוי, כגון בחוסר תום לב, אפליה או התנהגות שרירותית. הדבר משקף עיקרון משפטי השואף להוגנות ולהגנה על אינטרסים, מתוך הכרה בכך שפעולות מינהליות צריכות להיות נתונות לביקורת אם הן פוגעות באינטרסים לגיטימיים. יתר על כן, עיקרון זה מדגיש כי על המדינה, ככל גוף אחר, לפעול בסבירות, בהגינות ובתום לב בכל פעולה, לרבות פעולות בעלות אופי חוזי. ההבחנה בין המשפט הציבורי למשפט הפרטי מוכרת, אך היא מתחזקת בכך שחובות ההגינות ואי-ההפליה חלות בשני התחומים. חשוב לציין, אין זה אומר שבית המשפט יבחן כל החלטת ממשלה ליעילות; עניינים מסוימים, כמו פעילות כלכלית ומסחרית, נמצאים תחת פיקוח פרלמנטרי. לכן, בעוד המדינה יכולה לבחור את דרכיה ללא צורך בעריכת מכרזים בכל המקרים, כל החלטה צריכה עדיין לפעול על פי עקרונות ליבה של צדק והגינות, אלא אם כן חלות נסיבות חריגות. בהיעדר התנהגות פסולה או חוסר סבירות משכנע, נמנעת הרשות השופטת בדרך כלל מלהתערב, ומאפשרת למדינה את חופש הפעולה הדרוש בפעולותיה.