ב"ל 50418-01-20

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לתביעה שהגיש עובד לשעבר במרכול שמיין סחורה. התובע טען כי עבודתו כללה תנועות חוזרות ונשנות ומיקרוטראומות, אשר גרמו לו לחבלות בגב, בכתפיים ובצוואר, ועל כן יש להכיר בהן כפגיעות עבודה לפי סעיף 79 לחוק. בית המשפט בחן בהרחבה את אופי עבודתו של התובע ומצא כי משימותיו כללו פעולות מגוונות ותנועות שונות, הנבדלות זו מזו במהותן, במאמץ, בתדירות ובהמשכיות. אלה כללו פריקת משטחים, העברת פריטים למדפים בגבהים משתנים, שימוש בסולם, דחיפת עגלות וסידור מוצרים מסוגים שונים, כגון קופסאות שימורים, ירקות ומוצרי מזון בסיסיים. בית המשפט שקל גם את עדותו של התובע בנוגע למספר העגלות שפרק, שלא הייתה עקבית ולא נתמכה בראיות אחרות. השופט הגיע למסקנה כי התובע לא ביצע תנועות חוזרות ונשנות כהגדרתן בתיאוריית המיקרוטראומה, ואף לא סיפק ראיות מספיקות לפגמים הנטענים בגבו, בכתפיו או בצווארו. זאת ועוד, הטענה להכרה בפגיעות כמחלת מקצוע לא הוכחה, שכן התובע לא התייחס לפריט ספציפי המסווג את מחלותיו ככאלה. לאור האמור לעיל, החליטה השופטת לדחות את התביעה. עם זאת, מאחר שמדובר בהליך חברתי, לא נפסקו הוצאות למי מהצדדים. לשני הצדדים יש זכות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים ויימסר להם בהמשך.