ע"א 4289/97

תקציר

הערעור מתייחס לפירעון חוב שהורה עליו בית משפט השלום בירושלים בשנת 1995. המערערת נדרשה לשלם למשיב 7,000$ בתוספת ריבית של 11% לשנה עד לפירעון מלא. המערער ערער על פסק הדין וביקש עיכוב ביצוע, אשר נדחה על ידי בית המשפט המחוזי. בית המשפט הורה להפקיד את הסכום בקופת בית המשפט עד להכרעה בערעור. השאלה העומדת על הפרק היא האם החוב סולק לאחר הפקדת הסכום בקופת בית המשפט, והאם על המערערת לשלם ריבית נוספת ומס הכנסה על הסכום. מנהל ההוצאה לפועל פסק לטובת המשיב בשני המקרים. הערעור מצליח חלקית בשאלת תשלומי הריבית. בית המשפט קובע כי המערערת אכן נדרשת לשלם ריבית בגין החודשיים שחלפו בין דרישת התשלום לבין הפקדת הסכום בפועל, שכן המשיב זכאי לריבית שנקבעה בפסק הדין המקורי. עם זאת, בית המשפט מבהיר כי מרוץ הריביות נמשך מעבר למועד הפקדתו בקופת בית המשפט, שכן מטרת תשלומי הריבית היא לפצות את הנושה על השימוש שעשה החייב בכספו ועל שחיקת ערכו עקב האינפלציה. בית המשפט מבחין בין המקרה הנוכחי לבין פסקי דין קודמים בעניין, בשל הנסיבות הספציפיות. בנוסף, העובדה שהמערערים מימשו את זכותם לערער אינה יכולה להתקיים נגדם. המערערת גם אינה אחראית לניכויי מס הכנסה על הסכום, שכן הפיקדון עדיין נחשב לרכושם עד למסירתו לנושה בפסק הדין. כל צד יישא בעלויות שלו.