עת"מ 242/05

תקציר

העותר הגיש עתירה נגד המשיב בטענה כי ההחלטה להעביר אליו את חיוב הארנונה של חברת רד ג' אינה חוקית. העותר טען כי הנכס אינו ברשותו וכי הליכי הגבייה בוצעו שלא כדין. המשיב, לעומת זאת, טען כי העותר הוא המחזיק בפועל בנכס ובעל האינטרס המרבי בו, המצדיק חיוב בדיעבד. בית המשפט מצא כי החלטת המשיב בעניין החיוב הרטרואקטיבי הייתה בחזקת דין. עם זאת, בית המשפט קבע גם כי מכתבו של עו"ד נווה מיום 30.4.02 אינו מהווה התנגדות כדין, שכן הוא לא הופנה למוסד הנכון ולא הוגש במסגרת הזמן הקבועה בחוק. עם זאת, בית המשפט קבע כי יש להחזיר את המצב לשלב שקדם להתנגדות, ולאפשר לעותר להגיש התנגדות ראויה. עוד נקבע בפסק הדין כי שאלת בעלותו של העותר בנכס צריכה להיבחן תחילה על ידי מנהל הארנונה וועדת הערר, ורק לאחר מכן, במידת הצורך, על ידי בית המשפט. כמו כן, נצטווה המשיב להימנע מביצוע הליכי גבייה לפני מועד שנקבע, ובכך להבטיח לשני הצדדים הליך ערעור הוגן. כל צד היה אחראי להוצאותיו.