עמ"ש 52149-09-16

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בסכסוך בין הורים גרושים על תשלום מזונות לשני ילדיהם הקטינים, וכן בפירוק השיתוף בדירת מגוריהם. בית משפט קמא הורה למכור את הדירה ולחלק את התמורה שווה בשווה בין הצדדים, תוך ניכוי חלקו של האב לכיסוי חובו למזונות ותשלומי משכנתא. האב ערער על ההחלטה וטען כי סכום המזונות מופרז וכי בית המשפט לא היה צריך לנכות את מלוא סכום דמי המזונות מחלקו במכירת הדירה. עם זאת, ערכאת הערעור אישרה את החלטת בית משפט קמא, ולא מצאה עילה להתערב בקביעות העובדתיות ובהערכות המהימנות שנעשו. באשר למזונות, ציין בית המשפט כי חובת האב לשלם את הסכום הבסיסי הייתה מוחלטת על פי הדין המוסלמי, וקביעתו של בית משפט קמא על סך של 1,300 ₪ לילד הייתה סבירה. בנוסף, הסכים בית המשפט עם גישתו של בית משפט קמא לחישוב הקצבה המזערית, אשר הבטיחה את זכותם של הילדים למגורים תוך התחשבות ביכולתו הכלכלית של האב. בית המשפט התייחס גם למעמדו של האב כ"סרבן מזונות" ולאי תשלום העבר שלו, מה שהצדיק הבטחת קצבת המזונות לילדים עד גיל 18, אם כי הסכום צריך להיות מוחזק בנאמנות עבור הילדים ולא להעבירו כולו לאם. לבסוף, בית המשפט הציע לוח זמנים מתוקן לפירוק שיתוף הדירות. על חוות דעתה של השופטת ש' ג'יוסי-עבד הצטרפו השופטות חננאל שרעבי ואספרנסה אלון.