תמ"ש 3140/03

תקציר

פסק הדין דן באישורו של הסכם המסדיר את יחסי הרכוש בין שני גברים בגירים החיים יחד מזה 37 שנים. סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה לאשר הסכמים מסוג זה, גם בהיעדר טענות בדבר ההסדרים שבהסכם, מוכרת לראשונה. לאחר מכן, פסק הדין בוחן את אמות המידה לסמכות השיפוט הקבועות בחוק בתי המשפט לענייני משפחה, תוך התמקדות בזהות הצדדים. פרשנות המונח "בן זוג" בחוק נתונה לוויכוח, כאשר פסקי דין קודמים הכירו במעמדם של בני זוג שנמנע מהם להינשא בשל נטייה מינית. נבחנות משמעויותיו הלשוניות והמשפטיות של המונח "בן זוג", כאשר בית המשפט מדגיש כי המונח מתייחס ל"אחד מבני זוג" ואין להגביל אותו לבני זוג נשואים. כן נדונה מטרתו של חוק בתי המשפט לענייני משפחה, שעניינו לפתור סכסוכים בין בני משפחה, ולהוביל למסקנה כי יש לכלול זוגות חד-מיניים בסמכותו של בית המשפט. מכאן מגיע פסק הדין כי לבית המשפט לענייני משפחה יש סמכות לאשר הסכמים בין בני זוג מאותו מין ולתת להם תוקף של פסק דין. לבסוף, בהתחשב בתקופת המגורים המשותפים הארוכה, ההסכם הספציפי מאושר.