ע"מ 23602-06-17

תקציר

השופט קבע כי אין סיבה לחשוד במשוא פנים של בית המשפט במקרה הנדון. פסק הדין הקודם בתיק אחר, אותו ציטט המערער כסיבה לדאגה, התבסס על הטענות והראיות הספציפיות שהוצגו באותו תיק ועל כן לא ניתן לראותו כראיה אובייקטיבית למשוא פנים של בית המשפט. עוד ציין השופט כי טענת המערער כי חוות הדעת של בית המשפט "ננעלה" אינה מבוססת, שכן למערער תינתן הזדמנות להציג את ראיותיו וגרסתו לאירועים. השופט הדגיש כי אמת המידה להכרעה בבקשת פסילה היא קיומו של חשש ממשי למשוא פנים, ומראית עין של צדק אינה עילה העומדת בפני עצמה לפסילה, במיוחד כאשר אין חשש אובייקטיבי למשוא פנים. זאת ועוד, השופט ציין כי די באיהוי שהשיהוי של המערער בהגשת בקשת הפסילה, ללא כל הצדקה, כדי לדחותה. פסק הדין התייחס גם לסוגיית כפל המס ולהגנה הפוטנציאלית של חוסר מודעות, והדגיש כי טענות אלה אינן משנות את ההחלטה. המערער חויב בהוצאות המשיב, שנקבעו על סך של 8,000 ₪, והמועדים שנקבעו מראש להצגת ראיות נותרו ללא שינוי.