עת"מ 63024-06-16

תקציר

העותרת ביקשה פטור רטרואקטיבי מתשלום ארנונה על נכס משנת 1999, בנימוק שהנכס אינו ראוי למגורים. בית המשפט מצא כי העותרת לא הביאה ראיות מספיקות לכך שהנכס עומד בקריטריונים האובייקטיביים של אי כשירות למגורים כאמור בסעיף 330 לפקודת העיריות, ובנוסף, העותרת לא מסרה לעירייה את ההודעה הנדרשת בכתב על מצב הנכס. משכך, נדחתה הבקשה לפטור רטרואקטיבי. העותרת ביקשה גם הנחה רטרואקטיבית בארנונה לאותה תקופה, על בסיס מצבה הכלכלי ומצבה הרפואי. בית המשפט קבע כי אף שנסיבותיה של העותרת מצערות, התקנות אינן מאפשרות הנחות רטרואקטיביות, וכל בקשה להנחה צריכה להיות מוגשת לוועדת הנחות. עם זאת, בית המשפט הורה להעביר את העתירה לוועדת הנחות, שבסמכותה להחליט על מחיקת חובות, על מנת שתשקול האם ניתן למחוק את חובות העותר באופן חלקי או מלא, תוך התחשבות בשיקולים הרלוונטיים לרבות מצבו הכלכלי של העותר ומצב הנכס. בפסק הדין נקבע כי יש לדחות את העתירה ולא להורות על הוצאות.