ע"א 1038/96

תקציר

מדובר בערעור על החלטת ועדת ערר בעניין תביעה לתגמולים לפי חוק הנכים (פיצויים ושיקום), התשי"ט-1959. המערערת תבעה פיצויים בגין סוכרת נעורים בה חלתה במהלך שירותה הצבאי, בטענה לקשר סיבתי בין שירותה לבין הופעת המחלה. הסוגיה המשפטית המרכזית נסובה סביב נטל ההוכחה לקביעת סיבתיות והמשקל שניתן לחוות דעת רפואיות סותרות. **עקרונות משפטיים וחידושים:** * **נטל ההוכחה בסיבתיות:** הניתוח חוזר על העיקרון הבסיסי לפיו נטל ההוכחה מוטל על המערערת להוכיח, על פי סטנדרט ההסתברות של המשפט האזרחי, כי גורמים הקשורים לשירותה הצבאי גרמו למחלתה.** הדבר עולה בקנה אחד עם עקרונות כלליים של ליטיגציה אזרחית שבה על הצד הטוען לתביעה להוכיח את יסודות התביעה. * **שיפוט דעות רפואיות סותרות:** חידוש משפטי מרכזי או לפחות ניסוח ברור של הפרקטיקה בהקשר זה הוא כיצד בתי המשפט צריכים לטפל **חוות דעת סותרות של מומחים רפואיים כאשר אין דוקטרינה מוכרת אוניברסלית של "שתי אסכולות". * בית המשפט הבחין בין מקרה זה לבין מצבים בהם קיימת דוקטרינה ברורה של "שתי אסכולות", מה שעשוי להוביל להעדפת הדעה התומכת בתובע. ההתייחסות ל-*D.N. 3/70 Compensation Officer v. Busani* ו- *A.A. 192/88 Compensation Officer v. הכט* מדגיש הבחנה זו. * בהיעדר דיכוטומיה ברורה כזו, בית המשפט אישר כי ועדת הערר רשאית **להעריך את משקל חוות הדעת שהוגשו ולהכריע בין המומחים על סמך הראיות שהוצגו.** זהו תפקיד שיפוטי סטנדרטי של שקילת ראיות. * בית המשפט לא מצא עילה להתערב בהחלטת הוועדה להעדיף את חוות דעתו של פרופ' זהר, ששלל קשר סיבתי, משום שגישתו נתמכה על ידי אסכולה מוכרת לרפואה, בעוד שהעמדה הנגדית לא התבססה באופן דומה בקהילה הרפואית כאסכולה מוכרת. * **הערכת חומרת הלחץ:** גם אם התקבל עיקרון כללי הקושר לחץ להופעת המחלה, אישר בית המשפט את קביעת הוועדה כי הנסיבות העובדתיות הספציפיות שתוארו על ידי המערערת אינן מהוות רמת מתח נפשי מספקת כדי להיחשב כגורם למחלתה.** הדבר מלמד כי עיקרון רפואי כללי, גם אם תתקבל, יש להחיל אותה על העובדות הספציפיות של המקרה, ועוצמתה וחומרתה של העילה הנטענת הם שיקולים מכריעים. בית המשפט הדגיש כי סביר להניח שנדרש "עוצמה ניכרת וקיצונית של מתח נפשי כדי לעורר מחלה כה קשה. * **גורמים מקלים:** בית המשפט הוסיף ותמך בדחיית טענת הלחץ על ידי הוועדה בכך שציין כי למערערת הוצמד מלווה לתפקידיה במרתף. אמצעי מעשי זה נתפס כמי שהקל או פתר את הלחץ הנתפס, ובכך ערער את הטענה שהמצב הוביל למצוקה פסיכולוגית משמעותית.** זה מדגיש כיצד פתרונות מעשיים המיושמים במהלך השירות יכולים להשפיע על ההערכה אם התובע חווה לחץ בר פעולה. לסיכום, בית המשפט אישר את החלטת ועדת הערר, וקבע כי היא מבוססת על נימוקים עובדתיים ומשפטיים מוצקים. המערערת לא עמדה בנטל ההוכחה בדבר סיבתיות, בעיקר בשל העדפתה המקובלת של הוועדה לחוות דעת רפואית השוללת קשר סיבתי בין לחץ לסוכרת נעורים, והסכמת בית המשפט כי גורמי הלחץ הנטענים של המערערת לא עלו לדרגת חומרה שגרמה למחלה, במיוחד לאור הפעולות המקלות שננקטו במהלך שירותה.