עפ"ג 43072-02-23

תקציר

המערער הורשע באי הגשת דוחות למס הכנסה לשנים 2015, 2016, 2017 ו-2018, ובהמשך נגזר עליו מאסר על תנאי. כאשר ביצע המערער עבירות אלה, כבר היה נתון למאסר על תנאי בגין עבירות מס קודמות. השאלה שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם העבירות החדשות גרמו להפעלת המאסר על תנאי הקודם. בית המשפט קבע שכן. המערער טען כי יש לראות בעבירות החדשות עבירה אחת, על פי נסיבות ביצוען, וכי יש להאריך את המאסר על תנאי הקודם. עם זאת, בית המשפט חלק על כך, וציין כי החזרה הכושלת של כל שנה היא עבירה נפרדת. בית המשפט דחה גם את טענת המערער כי לא היה מיוצג כראוי במהלך הדיונים שהסתיימו בעונש המאסר על תנאי, וקבע כי הבין את הסיכונים הכרוכים בכך. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי נסיבותיו האישיות של המערער אינן מצדיקות את הארכת המאסר על תנאי הקודם וכי חודשי המאסר בפועל, שנגזרו במקביל לארבעת חודשי המאסר על תנאי שהוטלו עליהם, הם עונש קל בהתחשב בנסיבות. הערעור על החלטת בית משפט קמא נדחה, אפוא, והמערער חויב להתחיל בריצוי עונשו כמפורט בפסק דינו של בית משפט קמא.