ו"ע 11661-01-18

תקציר

פסק הדין דן בדרישות להגשת ערעורים על שומות מס בישראל. על פי תקנה 4 לתקנות מס רווחי הון, יש לשלם אגרת ערעור בעת הגשת ערעור, כאשר הסכום מבוסס על המס שבמחלוקת. הכלל, כפי שקבע בית המשפט העליון, הוא שכל שומה טעונה ערעור נפרד. זאת, משום שכל ערר נותן תוקף להחלטה נפרדת של פקיד השומה, ושומות, גם אם הן מבוססות על נימוקים דומים, אינן נחשבות ל"סדרת פעולות". במקרה דנן, אין חולק כי כל אחד מ-101 המערערים קיבל שומות נפרדות על בסיס חלקו האישי בעסקת מכר מקרקעין. הערכתו של כל אחד מהמערערים היא אישית להם, ולא ניתן לדון בטענותיהם ביחד ולחוד. לפיכך, על כל מערער לשלם אגרת בית משפט בגין ערעור השומה שלו, בין אם ההסכמים שלו עם רשות המסים נוסחו באופן זהה. המערערים טענו כי תקנה 21 לתקנות SDA, המאפשרת איחוד ערעורים בנסיבות מסוימות, צריכה לחול על עניינם וכי יש לדרוש אגרה אחת בלבד. עם זאת, הוועדה הסכימה עם פסיקות קודמות לפיהן איחוד העררים אינו שולל את הדרישה לתשלום אגרות פרטניות בגין כל שומה שעליה מערערים. יתר על כן, הנסיבות שבהן ערעור מאוחד יתקבל אינן חלות במקרה זה משום שהשומות נובעות מעסקאות שונות. עסקת המכר של כל אחד מהמערערים היא נפרדת, גם אם הם בעלים משותפים של הנכס, ועל כל אחד מהם מוטלת חובה אישית לשלם את המס שנגבה בשומה. עוד הדגישה הוועדה כי היה על המערערים ללכת ב"מסלול הרגיל" ולהגיש ערעורים פרטניים, אשר לאחר מכן ניתן יהיה לגבש אותם על פי שיקול דעתו של בית המשפט. מאחר שהדבר לא נעשה, ושולמה אגרה אחת בלבד בגין הערעור הנוכחי, נדרשים המערערים לשלם אגרות נוספות בגין 116 השומות הנותרות בתוך 30 יום. אי ביצוע פעולה זו יביא לדחיית הערעורים הרלוונטיים. לבסוף, הוועדה לא הורתה על הוצאות בשל אופייה העקרוני של הסוגיה, וההחלטה התקבלה בהיעדרם של הצדדים.