ת"א 27299-01-22

תקציר

פסק הדין נסוב סביב היקף החומר שיש למסור למומחה רפואי שימונה על ידי בית המשפט במסגרת התדיינות אזרחית. בית המשפט מינה את המומחה לסייע בתיק של תביעה אורתופדית לפי פקודת הנזיקין. המומחה ביקש משני הצדדים מסמכים רפואיים הקשורים לאורתופדיה. הנתבעת ביקשה גם להעביר מסמכים נוספים, לרבות כאלה הקשורים להיסטוריה הנפשית של התובע וחוות דעת מוועדות רפואיות. עם זאת, השופט קבע כי על המומחה לקבל רק מסמכים רפואיים הקשורים לאורתופדיה, כמפורט במכתב המינוי ובבקשת המומחה. ההחלטה התבססה על תפקידו של המומחה שמונה מטעם בית המשפט כגורם אובייקטיבי וניטרלי, שתפקידו לסייע לבית המשפט בהבנת סוגיות רפואיות מורכבות. השופט הדגיש כי המומחה אינו אמור לערוך חקירה עצמאית אלא לקבל מסמכים רלוונטיים לתחום המומחיות הנדרש למקרה הנדון. במקרה זה, המומחה האורתופדי לא נזקק למסמכים הקשורים לבריאותו הנפשית של התובע או לחוות דעת מוועדות רפואיות לצורך גיבוש חוות דעתו המומחית, ולכן אין להמציא מסמכים אלה. עוד קבעה השופטת כי יש לבחון את הרלוונטיות של מסמכים לחוות דעתו של המומחה, ומסמכים שאינם קשורים לחוות הדעת של מי מהצדדים אינם עשויים להיות רלוונטיים עבור המומחה שמונה על ידי בית המשפט. יתר על כן, המומחה שמונה על ידי בית המשפט אינו הגורם המתאים להכריע בשאלות של מהימנות או משקל, וזהו תפקידו של השופט. פסק דין זה נועד לאזן בין מתן תמונה כוללת למומחה לבין הימנעות מחומר מוטה העלול לפגוע באובייקטיביותו של המומחה. הנתבע חויב לשאת בהוצאות התובע בגין הבקשה.