בר"ע 1901/07

תקציר

עניינו של פסק הדין בבקשה לדחיית תביעה בה ביקש המבקש להוכיח עניין רפואי. לבית המשפט סמכות למנות מומחים במקרים כאלה, כפי שמעוגן בפרק י"א לתקנות, ובפרט בתקנות 127 ו-130(א). תקנות אלה קובעות כי צד המבקש לבסס טענות רפואיות יצרף תעודת רופא או חוות דעת מומחה, וכי בית המשפט רשאי למנות מומחה לעניין שבמחלוקת בין הצדדים. משמעותן של תקנות אלה היא כי חוות דעתו של מומחה רפואי היא המקימה את עילת התביעה. מאחר שהמבקש לא נתן חוות דעת מטעמם, היה לבית המשפט שיקול דעת להחליט אם למנות מומחה מטעמו. במקרה דנן, הסכימה השופטת עם החלטת בית משפט קמא שלא למנות מומחה, בשל היעדר הסבר מניח את הדעת לאיחור בהגשת חוות הדעת, לבדיקה הנוירולוגית הרגילה שדווחה ולהיעדר ראיות הקושרות בין האירוע לבין תלונותיו של המבקש. לפיכך, נדחתה הבקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט. מאחר שלא התבקשה תשובה, לא נפסקו הוצאות, והפיקדון יוחזר אם יבוצע.