הפ"ב 19915-10-19

תקציר

בפסק הדין נקבע כי אין מדובר בהליך ערעור אלא בהליך לבחינת נכונות הבוררות ופסק הבוררות עצמו. בית המשפט בחן את הטענות שהציגו הצדדים ואת פסק הבוררות ולא מצא סיבה לדחות את הטענות האחרונות. השופטת הדגישה כי היקף הדיון מוגבל לבחינת תקינות הליך הבוררות ועילות הביטול הקבועות בחוק. מאחר שענייני פיצויים וניכוי חובות הוגדרו כנושאים שנויים במחלוקת, הם היו בסמכותו של הבורר ולכן לא ניתן היה לראות בהם עילה לביטול. עוד קבעה השופטת כי הבוררת פעלה במסגרת סמכותה והכריע בכל הסוגיות שהועלו בין הצדדים, לרבות שאלת החובות לעירייה. יתר על כן, פסק הבורר היה מנומק דיו ולא התעלם מכל ראיה שהוצגה. עוד ציינה השופטת כי פסק הבוררות לא חרג מהסעדים המבוקשים ואינו נוגד את תקנת הציבור. בסופו של דבר, הבקשה לביטול פסק הבוררות נדחתה, ופסק הבוררות אושר. העירייה חויבה לשאת בהוצאות התובעים, בסך 20,000 ₪, ופסק הדין קיבל תוקף של חוק.