בג"צ 7803/05

תקציר

העותר, מבעלי שתי חלקות קרקע ברחובות הצמודות למסילת ברזל, ערער על ההחלטה לחסום כביש המחבר בין החלקות שהצטלבו עם מסילת הרכבת בנקודה המכונה מפגש 140. החסימה הייתה אמצעי בטיחות שנקטה רכבת ישראל בעקבות תאונת רכבת קטלנית. העותר טען כי ההחלטה היא בלתי מוסמכת, בלתי סבירה ומפלה, הפוגעת בזכויותיו לקניין, לחופש התנועה ולחופש העיסוק. עם זאת, בית המשפט קבע אחרת. היא קבעה כי למנכ"ל רכבת ישראל סמכות לקבוע הסדרי תנועה, לרבות חסימת כבישים, במסגרת זכות הקדימה של הרכבת. גם תהליך קבלת ההחלטות נמצא כחוקי, שכן המנכ"ל התייעץ עם ועדת ההיגוי הבין-משרדית לישיבות מסלול-כביש. כמו כן, בית המשפט קבע כי החסימה היא אמצעי סביר ומידתי, בהתחשב בסיכונים הבטיחותיים במעברי הרכבת ובהשלכות הכספיות של פתרונות חלופיים. זכויותיו החוקתיות של העותר לא נפגעו באופן משמעותי, שכן החסימה רק הגבילה את אופן השימוש ברכושו ובעיסוקו, ושיקולי הבטיחות והכלכלה גברו על הפגיעה המינורית. לפיכך, העתירה נדחתה, והעותר חויב לשלם שכר טרחה למשיבים.