בג"צ 7505/05

תקציר

העתירה קוראת תיגר על חוקיות חוק יישום תכנית ההתנתקות של ממשלת ישראל וההחלטות הנלוות אליו, בטענה כי הן פוגעות בזכות היסוד להצבעה כפי שהיא מעוגנת בחוק יסוד: הכנסת. לטענת העותר, מצע מפלגת הליכוד, שזכתה בבחירות, לא כלל פינוי יישובים במסגרת תוכנית ההתנתקות, ולכן הפעולה הנוכחית היא הפרה של רצון הבוחר. לטענת המשיבים, יש לדחות את העתירה בשל התמהמהותה של העותרת בהעלאת טענות ומשום שהנושא כבר הוכרע על ידי בית המשפט. הם מדגישים כי החוק נחקק לפני כחצי שנה וכי אין לעותרת כל הצדקה לשיהוי של חמישה וחצי חודשים בהגשת התביעה. בנוסף, טוענים המשיבים כי חוקתיות החוק אושרה בפסק דין שניתן לאחרונה על ידי הרכב שופטים מורחב, אשר קבע כי חוק יישום ההתנתקות תואם את ערכיה של מדינה דמוקרטית וכי מערכת היחסים בין הבוחרים לבין מפלגת השלטון אינה יכולה לפסול חוק שחוקקו חברי סיעות שונות. בית המשפט, בהסכמת המשיבים, קובע כי העתירה אינה מציגה עילה מוצדקת ודינה להידחות. השופטים קובעים כי החוק התקבל על ידי חברי סיעות פרלמנטריות שונות ומייצג את רצון העם ולא רצון של מפלגה אחת. כך, גם אם ראש הממשלה ושרים אחרים פעלו בניגוד למצע הליכוד, אין בכך כדי להפוך את החוק לבלתי חוקתי. זאת ועוד, דעת הרוב גורסת כי חוק יישום ההתנתקות עולה בקנה אחד עם ערכיה הדמוקרטיים של מדינת ישראל, שכן נחקק בהליך דמוקרטי, תוך הכרה בריבונות העם ושמירה על זכויות אדם. קביעתו של בית המשפט בפרשת המועצה האזורית חוף עזה, שעסקה אף היא בחוקתיותו של חוק יישום ההתנתקות, תומכת אף היא בעמדה זו. מאחר שהעתירה הנוכחית אינה מעלה טענות חדשות שלא נדונו קודם לכן, בית המשפט דוחה אותה מבלי להזמין את העותר ומדגיש כי טענת השיהוי נראית ראויה ביותר.