עת"מ 42933-04-16

תקציר

עיריית פתח תקווה הפקיעה בשנת 1996 קרקע בבעלות חברת ירון ישעיהו בע"מ עקב שינוי ייעוד ממגורים לצורכי ציבור. לאחר שהקרקע נותרה ללא שימוש במשך שבע שנים, הציעה העירייה למכור אותה בחזרה לחברה לפי סעיף 195(ב) לחוק התכנון והבניה. לאחר שנים של משא ומתן הושג הסכם סופי שגיבשה העירייה, שנחתם על ידי חברת ירון ישעיהו בע"מ והוגש לעירייה לחתימה בשנת 2015. עם זאת, מועצת העיר פתח תקווה החליטה שלא לאשר את המכירה בשל הצורך בשטחים ציבוריים. החלטת המועצה התקבלה לאחר שהחברה הגישה עתירה לחייב את העירייה לחתום על ההסכם. בית המשפט פסק לטובת חברת ירון ישעיהו בע"מ, וקבע כי לעירייה חלה חובה סטטוטורית למכור את הקרקע בחזרה לחברה לפי סעיף 195(2) לחוק התכנון והבניה, שכן היא שינתה את ייעוד הקרקע למגורים. בית המשפט טען כי החלטת מועצת העיר אינה גוברת על החובה הסטטוטורית והתקבלה בחופזה וללא תכנית ספציפית. כמו כן, העירייה ניהלה מו"מ וגיבשה הסכם מחייב, ולכן נמנע ממנה לחזור בה מהחלטתה בשלב זה. פסק הדין חייב את העירייה לחתום על ההסכם, שיאפשר לחברה לרכוש מחדש את הקרקע במחיר המוסכם, והורה לעירייה לשלם 20 אלף שקל שכר טרחת עורך דין.