ס"ע 21416-04-10

תקציר

פסק הדין דן בתחולתם של צווי הרחבה בענף התחבורה על יחסי העבודה שבין התובעים לבין הנתבעת. בית המשפט קובע כי צווי ההרחבה משנת 2001 ומשנת 2007 חלים על עבודתם של התובעים כנהגי רכבי משא, ובלבד שהמעסיק הוא "מפעל הובלה". עיסוקו העיקרי של הנתבע הוא מתן שירותי תחבורה, למרות שהנאשם מציע גם שירותים לוגיסטיים נלווים. לפיכך, בית המשפט קובע כי עבודתם של התובעים נופלת תחת צווי ההרחבה בענף ההובלה. תקופות העסקתם של התובעים אצל הנתבעת נקבעות, כאשר עקילה הועסק ממרץ 1999 עד דצמבר 2003, ינואר 2005 עד אוקטובר 2005 ומיוני 2006 עד יוני 2007, ואילו סעיד עבד מאוגוסט 2002 עד יוני 2007. נסיבות פיטורי התובעים נבחנות, כאשר בית הדין מוצא כי עקילה התפטר מרצונו ולא עקב פיטורים, ובכך דוחה את תביעתו לפיצויי פיטורים. כמו כן, תביעתו של סעיד לפיצויי פיטורים נדחית אף היא, שכן בית הדין מגיע למסקנה כי הוא לא התפטר מכוח חוק פיטורים. בית המשפט מתייחס לסוגיית ההתיישנות וקובע כי כל תביעה כספית לפני אפריל 2003 חסומה על פי חוק. נקבע כי שכר התובעים שולם מדי חודש בשווי נטו. לפיכך, רכיבים שונים בשכרם של התובעים, כגון שכר יסוד, הבראה, חופשה ומאמץ נוסף, מוכרים ככאלה ויילקחו בחשבון בעת קביעת זכויותיהם. תביעות התובעים לפיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ודמי חגים נדחות מאחר שבית המשפט לא מצא ראיות התומכות בהן. התביעה לתוספת משפחה נדחית אף היא, שכן שכרם בפועל של התובעים עולה על השכר על פי הטבלה, לרבות תוספת המשפחה. באשר לפדיון חופשה שנתית, בית המשפט קובע כי הנתבעת לא הוכיחה כדין כי התובעים מימשו את מלוא זכותם לחופשה. לפיכך, עאקילה זכאית ל-2,311 שקל לפדיון חופשה, ואילו סעיד זכאי ל-12,841 שקל. התביעה לדמי הבראה נדחית מאחר שבית המשפט מוצא כי יש לנכות מתביעתם את דמי ההבראה המופיעים בתלושי השכר של התובעים, והם לא העלו טענה חלופית. תביעות התובעים בגין דמי אש"ל ופיצוי בגין קרן השתלמות נדחות מאחר שלא עמדו בתנאי התשלום ולא הביאו ראיות מספיקות. התביעה בגין היעדר ביטוח פנסיוני נדחית מאחר שהתובעים לא הוכיחו כי הנתבעת חברה בארגון מעסיקים שהוא צד להסכמים הקיבוציים הרלוונטיים. בנוסף, בית המשפט מוצא כי היה ויתור על כל הסכמה בנוגע לביטוח פנסיוני. סעיד זכאי ל-342 ₪ כפיצוי במקום שכר. תביעת התובעים לגמול שעות נוספות נדחית מאחר שלא הוכיחו די הצורך עבודה בשעות נוספות במתכונת קבועה. גם טענת הנתבע לקיזוז נדחית. בסופו של דבר חויב הנתבע לשלם לעקילה 2,311 ₪ ולסעיד 19,632 ₪ בגין תשלומים שונים. התובעים נדרשים לשאת גם בהוצאות הנתבע ובשכר טרחת עורך דין. יתר התביעות נדחות.