עע"מ 4685/18

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס לחלקת קרקע ברחובות, בבעלות המערערת, שנפלה תחת תכנית איחוד וחלוקה ללא הסכמת הבעלים. המערערת חלקה על ממצאיו של שמאי מקרקעין אשר העריך את הקרקע והקצה למערערת חלקה חלופית קטנה יותר ממה שהובטח בתחילה. השמאי הכין שתי חוות דעת, האחת בשנת 2010 והשנייה בשנת 2012, כאשר חוות הדעת השנייה היא הגורם למחלוקת, שכן היא צמצמה באופן משמעותי את גודל החלקה שהוקצתה למערערת. המערערת טענה כי נפלו פגמים שונים בהליך וביקשה מבית המשפט לפתוח בהליכים משמעתיים נגד השמאי, בטענה לרשלנות, חוסר סמכות מצד השמאי ואף מרמה וניגוד עניינים. המשיבים, לרבות השמאי, טענו כי אל לו לבית המשפט להתערב בשיקול דעתה של הרשות המוסמכת בהליכים משמעתיים וכי יש לשמור את טענות המערער להליך התכנוני. הם הדגישו כי השמאי פעל במסגרת שיקול דעתו המקצועי וכי חילוקי הדעות נובעים מממצאים מקצועיים, שאינם מהווים עבירת משמעת. בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים הסכים עם המשיבים ודחה את העתירה, והביא את המערערת לערער על החלטה זו. עם זאת, גם בית הדין לערעורים דחה את הערעור, והסכים עם קביעת בית המשפט לעניינים מנהליים כי לא היה מקום להתערב בשיקול הדעת הרחב הנתון לרשויות המשמעת. זאת ועוד, בית הדין לערעורים הדגיש כי ההליך המשמעתי אינו המקום המתאים לדון במחלוקות התכנוניות של המערער וכי טענותיו בדבר מרמה וניגוד עניינים אינן מבוססות ואינן מבוססות. פסק הדין חיזק את החלטות התובע המשמעתי ומועצת שמאי המקרקעין ושמר את טענות התכנון של המערערת למקום אחר. המערערת חויבה בהוצאות המשיבים ובשכר טרחת עורך דין, בסך 20,000 ₪.